את עובדת עם מחוננים?

איזה כיף לך! (נכון)

הם בטח מוציאים אצלך מאיות בלי בעיה (חלקם, וחלקם לא. לא כולנו טובים בהסטוריה)

ובטח אין לך בעיות משמעת (ברווור, ובכתה שלי יושבות פיות טובות לצד חדי-קרן)

ואיפה את מלמדת?

לימדתי באולפנת "טליה" למחוננות ולמצטיינות בירושלים, ובמרכז המחוננים "אפיקים" בגוש עציון. אבל עיקר עבודתי היא במשרד החינוך, שם אני מתכללת מסגרות מחוננים במחוז מרכז באגף למחוננים ולמצטיינים

אז כל השבוע את עובדת עם מחוננים?

איזה כיף לך! (וחוזר חלילה)

 

אז כן, אני עובדת עם מחוננים כבר 10 שנים. ומגדלת –  25 שנים*, ונשואה (רק לאחד!) 27, ומכירה מאז שנולדתי (זהו, נגמרו המספרים).

וכיף לי.

וכשאני בעבודה, אני צובטת את עצמי מדי פעם, לראות שאני בעבודה ולא בבית, ולהיפך.

אוהבת, חושבת, מתלבטת, שואלת ועונה ומתחרטת וחושבת שוב.

ולפני שלימדתי מחוננים – לימדתי, פשוט, הסטוריה. וגם בזה אני אוהבת, חושבת, מתלבטת, שואלת ועונה ומתחרטת וחושבת שוב…

וזה המקום שלי לחשוב בקול. על מה שעשיתי, עושה, אעשה, ועל מחוננים ועל אלה שלא, ועל הוראת הסטוריה שמעודדת תלמידים לחשוב, כי זה מה שמעניין בהוראה.

מזמינה אתכם להצטרף אלי, פעם בשבועיים-שלושה. לחייך (בד"כ), לחשוב אתי, להגיב, לשאול ולייעץ.

יהיה מעניין.

* רגע לפני שמתחילים, משהו על השלושה שאני מגדלת, ויופיעו פה מדי פעם. מאחר שזו ממש לא אשמתם שאמא שלהם כותבת, חיפשתי עבורם שמות לבלוג. הצעתי "אריה, ג'ירפה וארנב". הם הציעו בתגובה את "האריה, המכשפה וארון הבגדים" ו"אף אוזן וגרון", במיוחד לכבוד התתרן. אבא שלהם רצה שאלך על "שוקולד מנטה מסטיק"  ואסגיר את גילנו המתקדם. בסוף החלטתי, פה אחד, על "גשם, שלג, רוח סערה", אבל לאו דווקא עקבית או בסדר הזה.