פעילויות ליום העצמאות - אירועים מחוננים

אני אבחר בך: מערכת הבחירות הראשונה בישראל – פוסט ליום העצמאות

רחל ארליך — Sat, 10 Apr 2021 20:08:34 +0000

זה היה בסופה של שנת משבר. בראש הממשלה הזמנית עמד מנהיג מוכר ושנוי במחלוקת. תעמולת הבחירות כללה ערעור על הלגיטימיות של הטוענים-לכתר וכינויים שהזכירו תקופות אפלות. ועדת הבחירות המרכזית התמודדה עם בעיות צפויות בהגעת מצביעים אל הקלפיות הקרובות למקום מגוריהם —

לא, לא מדובר במערכת הבחירות לכנסת ה-24, מערכת רביעית בתוך שנתיים בתום קורונה, אלא ב

מערכת הבחירות הראשונה במדינה היהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל

כי הפוסט הזה איננו פוסט על בחירות. זה פוסט של יום העצמאות.

כמנהגי מאז פרוץ הבלוג אני מייחדת ליום הזה פוסט מיוחד עם פעילות. בתשע"ח כתבתי על ההתלבטות הגדולה: האם בכלל להקים מדינה?, בתשע"ט חגגתי יום הולדת של אירועים שנתיים ובתש"ף הכנתי בינגו של יישובים הקרויים על שם אנשים שעשו פה משהו למעננו. כך אנחנו חוגגים מדי שנה את יום העצמאות בביתנו.

זיכרון הוא הסיפור שנשאר לך אחרי שזרקת את הסיפורים שאתה "לא אוהב" (שי גולדן, המצאת החיים, עמ' 10).

יום העצמאות הוא יום של נוסטלגיה, ונוסטלגיה נוהגת בזכרון בעורמה סלקטיבית במיוחד. אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדנו, והכל היה פשוט נפלא עד שהגיעו הפוליטיקאים של ימינו. אבל האמת היא שמאז החלה האנושות להתכנס בחבורות היתה פוליטיקה, ולרוב – היתה הרבה פחות עדינה וענוגה מזו שאנו מכירים היום. ואפילו בימים הגדולים ההם, של ינואר 1949, בהם הוטל עוצר של שבע שעות על כל תושבי המדינה במטרה לערוך מפקד אוכלוסין ולהנפיק תעודות זהות ולהגדיר את ספר הבוחרים, אפילו בימים הגדולים ההם בהם היו מנהיגים אמיתיים שממש פעלו מתוך אידיאולוגיה אמיתית ורק טובת האזרחים היתה לנגד עיניהם – אפילו אז הם היו, איך לומר זאת בעדינות? – רק בני אדם.

וכך, בימים שאחרי מערכת בחירות רביעית בשנתיים, כזו שהתנהלה בצילה של קורונה, החלטתי לחזור אל הימים ההם של ינואר 1949, אז עמדו אותם נפילי-אדם בפני מאורע הסטורי ראשון, מרגש מאין כמוהו – חגיגה דמוקרטית יחידה ומיוחדת בתוככי המזרח התיכון:

מערכת הבחירות הראשונה מאז הקמת המדינה

אז מה יהיה בפוסט הזה:

רקע הסטורי – מה צריך כדי לקיים בחירות ראשונות במדינה חדשה?

קצת מתימטיקה – אילו לא היינו צריכים להתחשב באידיאולוגיה לצורך הקמת ממשלה, אלא רק במספרים: כמה אפשרויות היו להקמת ממשלה ראשונה במדינה היהודית?

אידיאולוגיה – כי המתימטיקה לבדה לא עובדת: מצע המפלגות השונות על רקע השאלות הגדולות שהטרידו את המדינה בראשית דרכה,

וכמובן, מה קרה בפועל – כיצד הצליח בן גוריון, שהחרים את חרות ומק"י, להקים ממשלה בתמיכה 73 חברי כנסת – ממשלה שמנתה 12 שרים בלבד?

וגם הצעות הגשה יהיו בסוף, כי את הפוסט הזה אפשר פשוט לקרוא, אבל למה לא להפעיל את בני הבית או הכיתה?…

רקע: לקראת הבחירות

מאז תום מלחמת העולם הראשונה ועד הקמת מדינת ישראל היתה ארץ ישראל תחת שלטון בריטניה. אחת ממטרותיו של שלטון זה, כפי שמצויין בכתב המנדט שניתן לבריטניה מאת ארגון חבר הלאומים, היתה ליצור את התנאים להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל כפי שהתחייבה בריטניה בהצהרת בלפור. במסגרת זו הוקמו מוסדות לאומיים כבר בתקופת המנדט, והם היוו בסיס לפעילות שלטונית מיד עם ההכרזה על הקמת המדינה: במגילת העצמאות נכתב כי "החל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו׳ אייר תש״ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על־ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ־1 באוקטובר 1948 – תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מינהלת־העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל".

אלא שתוכניות לחוד ומציאות לחוד. המדינה הצעירה נלחמה על חייה והבחירות הראשונות נדחו פעמיים עד שהתקיימו כארבעה חודשים לאחר המועד המתוכנן.

כל ה"מי ומי" – בוחרים ונבחרים

ב 8.11.1948 הוכרז על שבע שעות עוצר בכל רחבי המדינה, וכ 14,000 פוקדים עברו מבית לבית כדי לערוך מפקד אוכלוסין ולרשום את בעלי זכות הבחירה במדינה הצעירה. מפקד זה היה הכרחי משום שעוד בימי המנדט הבריטי הגיעו לארץ מעפילים רבים שלא נרשמו כתושבים, ומאז הכרזת העצמאות הגיעו עולים רבים נוספים. בסך הכל נספרו קרוב ל 900,000 אזרחים, מהם 506,567 בעלי זכות בחירה. מתוכם הצביעו בפועל 87% – אחוז ההצבעה גבוה ביותר, שלא הגיעו אליו פעם נוספת.

איך ידעו חצי המליון למה להצביע? – אין חגיגה בלי עוגה, ומסתבר שאין חגיגה לדמוקרטיה בלא תעמולה… לוחות המודעות ברחובות המדינה הקטנה התכסו בכרזות תעמולה, וכמותם גם עמודי הדעות והפרסום בעיתונים.

על קולותיהם של חצי מליון הבוחרים התמודדו לא פחות מ 21 מפלגות, אך רק 12 מתוכן עברו את אחוז החסימה. הן נזקקו ל 3,592 קולות כדי לקבל מושב בכנסת.

כך זה נראה בזכרון הדברים של ועדת הבחירות המרכזית לבחירות לאספה המכוננת (מקור – ארכיון המדינה):

היום שאחרי הבחירות: הרכבת ממשלה

הרשות המחוקקת נבחרה: 120 חברים מצאו את מקומם באספה המכוננת, שהתכנסה לראשונה בט"ו בשבט תש"ט. הישיבה נפתחה בשירת "התקווה", ולאחריה נאם נשיא מועצת המדינה הזמנית חיים ויצמן נאום נרגש שהחל במילים:

"ברגש של יראת כבוד והדרת קודש אני קם לפתוח את האסיפה המכוננת של מדינת ישראל, את כנסת ישראל הראשונה בימינו, בעיר הנצחית ירושלים".

ייעודה של האספה המכוננת היה לקבוע חוקה למדינה החדשה, אולם ימים אחדים לאחר כינונה העבירה האספה חוק שהפך אותה לבית מחוקקים. כעת הגיע הזמן להרכיב ממשלה. מאחר שאף מפלגה לא זכתה לבדה ברוב של מושבים בכנסת נדרשה המפלגה הגדולה ביותר מפא"י בראשות דוד בן גוריון, שזכתה ב 46 מושבים – להקים קואליציה של מפלגות שימנו יחד לפחות 61 נציגים אשר יתמכו בבן גוריון כראש ממשלה.

רגע של מתימטיקה

נניח שהיינו רוצים להקים קואליציה של 61 חברי כנסת (לפחות) שתכלול מינימום של מפלגות. כזאת שכל מפלגה שעוזבת אותה מפרקת את הממשלה. מה היינו יכולים לעשות?

יש שתי אפשרויות להרכיב קואליציה של שתי מפלגות בלבד:

מפא"י (46) + מפ"ם (19) לקואליציה של 65 חברי כנסת,

או

מפא"י (46) + החזית הדתית המאוחדת (16) לקואליציה של 62 חברי כנסת.

אבל יש אפשרויות נוספות – קואליציות של 3-8 מפלגות, שעזיבת אחת מהן תשאיר את הממשלה ללא רוב חברי כנסת (61 לפחות).

מומחה הבית עשה חשבון והגיע למסקנה שבסה"כ יש 49 אפשרויות, בהינתן מספר המנדטים בכנסת הראשונה. מוזמנים לנסות לבד, וכמובן – לבדוק אותו (-: יש קישור בהצעות לפעילות, בסוף הפוסט.

אבל בבחירות היתה אידאולוגיה, בנוסף על המתמטיקה

וממשלה חייבת להתבסס על קואליציה שמסכימה על עקרונות יסוד.

כבר מאז תקופת המנדט התבססו ביישוב היהודי ארבע קבוצות פוליטיות: מפלגות שמאל, ימין, דתיים ו"מפלגות אינטרס" – מפלגות שקמו כדי לדאוג לרוחתה של אוכלוסיית בוחרים מסוימת. וכך נראתה המפה הפוליטית של האספה המכוננת (המספר בסוגריים הוא מספר המנדטים שקיבלה כל מפלגה):

בבחירות האלה עמדו בפני המדינה הצעירה כמה סוגיות, שהמפלגות השונות היו צריכות לתת עליהן את הדעת כשהן מתלבטות האם להצטרף לקואליציה של בן גוריון או להתנגד לממשלה מספסלי האופוזיציה. ואלו

השאלות הגדולות של הבחירות הראשונות

ברקע עמדה שאלת העבר: מי בעצם הקים את המדינה? – האם הנהגת ה"מוסדות הלאומיים" של היישוב שהתגלמו בדמותה של מפא"י, או שמא לוחמי האצ"ל והלח"י שהתנגדו למנדט הבריטי ובשמם פעלה מפלגת חרות? ואולי מפ"ם, שבין ראשיה היו מפקדי הפלמ"ח ועמם משוררים וסופרים צעירים ששידרו רוח רעננה של שינוי?

שאלת גבולות המדינה – מלחמת העצמאות טרם הסתיימה למעשה, וגבולות המדינה עדיין לא הוסדרו. המפלגות נחלקו בשאלה האם יש לחתור להסכמים המקבעים את המצב הקיים עם שוך הקרבות, כפי שחשב בן גוריון, או לחתור לכיבוש כל שטח המנדט ולהקים בו שתי מדינות או מדינה דו-לאומית (כפי שרצו מפ"ם ומק"י) או מדינה יהודית אחת גדולה (כפי שדרשה חרות).

מה יהיה אופיה הכלכלי של המדינה – שאלת ימין-ושמאל: האם תהיה המדינה בעלת משטר סוציאליסטי או בעלת שוק חופשי?

כמובן, מלבד השאלות הללו הציגו חלק מהמפלגות את משנתן בנושאים נוספים ודאגו לקהלי המצביעים שלהן.

אילו קואליציות ניתן היה לסדר בתנאים אלו?

מה שקרה באמת

כבר בהתחלה הכריז דוד בן גוריון מיהן המפלגות הפסולות בעיניו לישיבה בממשלה: "בלי חרות ובלי מק"י", הודיע, בבטלו את "השוליים" מימין ומשמאל. הוא העדיף לוותר גם על מפ"ם למרות קירבתה היחסית להשקפותיו ובחר בממשלה רחבה שתמכו בה 73 חברי כנסת ממפא"י, החזית הדתית, הפרוגרסיבים, הספרדים והרשימה הדמוקרטית של נצרת. מפלגות הלומים, הנשים והתימנים, כמו גם הציונים הכלליים, נשארו בחוץ.

מי היו השרים בממשלה? – ניתן כמובן לקרוא על כך בויקיפדיה, אבל אני מציעה לנצל את הזדמנות ולשחק במשחק הגיון שהכנתי ממש לצורך כך – יש קישור בהצעות לפעילות, בסוף הפוסט.

אין ספק שתקופת כהונתה של הכנסת הראשונה היתה מעניינת במיוחד: הונהג משטר צנע קפדני בהובלתו של דב יוסף, ירושלים הוכרה כבירת ישראל ונעשה נסיון התנקשות בחברי הממשלה. אבל החיים זה חיים, ו

לכל ממשלה יש "פג-תוקף"

משבר בין מפא"י למפלגות הדתיות על רקע החינוך האחיד שניתן לילדי העולים במעברות הביא לבחירות לכנסת השניה ביולי 1951. מאבק קשה לא פחות התנהל בין מפא"י ובין הציונים הכלליים, שביקשו לנצל את מדיניות הצנע הכושלת של הממשלה כדי להפוך למפלגה השנייה בגודלה במדינת ישראל. אבל את זה נשאיר כבר לשנים הבאות…

וכמו שהבטחתי, הנה

הצעות לפעילויות ליום העצמאות בסימן "מערכת הבחירות הראשונה"

ניתן, כמובן, פשוט לקרוא את הפוסט ולפתוח חלק מהקישורים להרחבה – מעניין? – פותחים, פחות מעניין? – ממשיכים לקרוא בלי לפתוח.

אבל אני רוצה להציע שתי פעילויות שהכינונו מראש.

1. משחק הגיון: מי ישב ליד שולחן הממשלה?

12 כסאות, 5 מפלגות, 19 תפקידים – ומשחק הגיון אחד:

מי קיבל איזה תפקיד?

מי הרוויח, מי הפסיד?

את כל הרמזים, וגם טבלה לנוחותכם, תמצאו בקובץ הזה.

2. קומבינטוריקה: אילו ממשלות אחרות ניתן היה להקים?

לפני שאתם הולכים לקרוא את השיטה בה עבד מומחה הבית, אני מציעה לכם להתנסות בעצמכם: אילו ממשלות ניתן היה להקים בהתאם לכלל שקבענו – ממשלה שיש לה רוב (כלומר, שיש לפחות 61 חברי כנסת שתומכים בה) אבל אף מפלגה בה לא מיותרת?

דף מסודר עם הוראות ומספרי המנדטים, וכן הסברים של המומחה – כאן.

ואם תרצו להשקיע, הנה עוד שאלה מתימטית:

בסופו של דבר הקים בן גוריון ממשלה שנשענה על 73 חברי כנסת. כמה אפשרויות מספריות היו לממשלה כזו, ומהן?

ושאלת מחשבה – לרוצים להעמיק: בן גוריון בחר שלא ללכת עם השותפה ה"טבעית", הלא היא מפ"ם, שהיתה יחסית קרובה אליו בדעותיה. מה הרוויח בממשלה רחבה המורכבת ממפלגות רבות וקטנות, ומה הפסיד?…

3. ועוד הצעות להרחבה, "בשביל הנשמה"

לבחור מפלגה אחת, או יותר, ולקרוא את המצע שלה: האם הוא עדיין אקטואלי? ומה בכלל קרה לה בשבעים ושתיים השנים שחלפו? אפשר להסתפק במפלגות שעברו את אחוז החסימה, אבל לא פחות מעניין לבדוק מיהן המפלגות שלא הצליחו להכניס נציג לכנסת – מפלגת "למען ירושלים", למשל, או "רשימת יצחק גרינבוים".

מידע ניתן למצוא בויקיפדיה (לחפש על פי שם המפלגה, או דרך הערך "הבחירות לאספה המכוננת" – מופיעה בו רשימת המפלגות עם קישורים למידע מפורט יותר). בכרזות תעמולה שהדפיסו המפלגות ניתן לצפות באתר הספריה הלאומית וכן בארכיון המדינה.

ועוד נושא שמעניין לחשוב עליו הוא אופיה הכלכלי של המדינה. אפשר לדבר על שאלות של ימין ושמאל כלכלי, אבל בעיני מעניין יותר לדבר על מדיניות הקיצוב הכלכלי הידועה כ"תקופת הצנע". את רוח התקופה ניתן לחוש היטב אם מדפדפים בין הכרזות באתר הספריה הלאומית. רק מבקשת לא להאשים אותי אם הילדים יישמעו לקריאתו של לוי אשכול ויבקשו לגדל ירקות ליד הבית…

~~~

אם היה מעניין, אם השתמשת בהצעות לפעילות, אם מצאת טעות או שיש לך מה להוסיף – כאן למטה יש מקום לתגובות, ואשמח מאד לשמוע ממך!

ובינתיים,

חג עצמאות שמח

The post אני אבחר בך: מערכת הבחירות הראשונה בישראל – פוסט ליום העצמאות appeared first on אירועים מחוננים.

… ומה הם עשו בשביל המדינה? – בינגו ליום העצמאות

רחל ארליך — Wed, 22 Apr 2020 10:29:19 +0000

"גרתי כשלוש שנים ברחוב שח"ל (עזבתי לפני כחצי שנה), ועד עכשיו מעולם לא שאלתי את עצמי על שם מי באמת הרחוב נקרא.

אז עכשיו פתחתי אינטרנט, נכנסתי לויקיפדיה וגיליתי שהרחוב נקרא על שם שמואל חיים לנדוי, ממנהיגי תנועת הפועל המזרחי. הוא חיים קצרים באופן יחסי, אך הספיק לא מעט – הוא התחיל כפעיל בועד המזרחי, המשיך בפרסום מאמרים ביקורתיים כלפי דעות וזרמים שונים, ב1921 החליטו הוא ופעילים מרכזיים נוספים מתנועת המזרחי להקים באופן רשמי תנועה פוליטית של צעירי במזרחי, וב1926 עלה לארץ ואיחד את הפועל המזרחי בארץ. bפטר בשנת 1928 כתוצאה מניתוח כושל בעקבות דלקת בתוספתן.

היה מעניין לקרוא עליו, ולחשוב שבמשך כל הזמן שגרתי ברחוב על שמו לא ידעתי מי הוא".

את הדברים האלה כתב גשם שלנו בתשובה לשאלה ברשת החברתית quora. מישהו שאל – "האם אתם גרים ברחוב על שם דמות היסטורית? איזו? מה היא עשתה בשביל המדינה שלנו?" – וגשם ענה מה שענה.

"מי לימד אותך הסטוריה?" –

התעניינתי, כי אני יודעת ששמו של שח"ל מופיע בתוכנית הלימודים בתולדות עם ישראל. "בנה של הסנדלרית הולך יחף", ענה מיד. "וחוץ מזה, למדנו בתוכנית החקר בהסטוריה", הזכיר, "מה שאומר שאני יודע הרבה מאד על די מעט".

כבר סיפרתי כאן בבלוג שיום העצמאות הוא לא יום שאני יכולה להתעלם ממנו. בשנה הראשונה של הבלוג פרסמתי פה פעילות על הימים המתוחים שלפני הקמת המדינה, כשלא היה ברור אם יכריזו עליה או לא; בשנה השניה הצעתי משחק אירועים – מה קרה פה, בשבעים וקצת שנותיה של המדינה הצעירה?

והשנה אני חושבת עליו עוד יותר מהרגיל: ימי קורונה. מנגל עם חברים לא יהיה, וגם לא טיול משפחתי. את טקס המעבר מיום הזכרון ליום העצמאות, זה שכל היישוב מתקבץ אליו לדשא הגדול שליד בית כנסת, יחליף משדר זום. את התפילה הגדולה, החגיגית, יחליפו מנייני חצרות.

בשנה כזו התוכנית המשפחתית חשובה לא פחות מבכל שנה אחרת. אולי יותר. ואני, שמלפני פסח כבר תכננתי לחשוב על אחת כזאת, מצאתי את עצמי שלושה ימים אחרי פסח בלי תוכנית ובלי פוסט וכבר חשבתי להתייאש.

ואז הגיעה המקלחת של יום ראשון בערב.

תשושה נכנסתי אל מתחת לזרם המים, ופתאום שמעתי שהם לוחשים לי משהו. "בינגו!" חשבתי, וממש הרגשתי ארכימדס.

אז הנה, קבלו אותו:

בינגו ליום העצמאות: יישובים שנקראו על שם אנשים

אם אתם גרים בהרצליה, אתם באמת לא צריכים אותי. זו, אגב, היתה התשובה השניה לשאלה ההיא שגשם ענה עליה. מישהו כתב, "רחוב הרצל. לא נראה לי שאני צריך לפרט".

אבל אם אתם גרים בגבעת השלושה או בנתיב העשרה לא בטוח שאתם יודעים למנות את האנשים שהונצחו בשם יישובכם. וכמה מתושבי נתניה יודעים, בעצם, מיהו הנתן שעירם קרויה על שמו?

אז הנה, אני כאן כדי לעזור.

בבינגו הזה יש שישה לוחות, ובהם – שמות יישובים. יש גם קובץ שמספר על שם מי נקראו היישובים האלה, ומדוע.

אפשר לעשות איתו הרבה דברים. לשחק בינגו פשוט, לשאול שאלות, לבקש מבני המשפחה או מתלמידים ללמוד מראש על שורה או טור של יישובים, ולשחק – בבית, עם המשפחה, אבל גם במפגש zoom (או כל תוכנה אחרת…) עם המשפחה. אפשר אפילו בווטסאפ. ויש גם הצעות לשידרוג – עם ג'וקרים, ועוד. כל ההוראות – בקובץ הנלווה למשחק.

איך מקבלים את הקבצים?

ככה, בקלות: פשוט לוחצים על הקישורים –

בינגו יום העצמאות תשף – קובץ המשחק

בינגו יום העצמאות תשף – קובץ יישובים

הורדתם? יופי!

שיהיה לכם

חג עצמאות שמח!

מאחלת לכולנו שאת יום העצמאות הבא נחגוג בחוץ, ברוב עם..

אבל עד אז, יש לכם כבר שלוש פעילויות אפשריות לחג הזה. ואם נהניתם – חיזרו כדי לספר כאן למטה, בשביל זה יש מקום לתגובות…!

~~~

עורכת:

עברה שנה (וחצי, למעשה) מאז שפרסמתי את הפוסט, ואני מוסיפה בשמחה קישור לפרקון קצרצר של הפודקאסט החביב "על שם מה" שעורכים הלל פישרמן ורועי קנוהל (הלל ורועי הם בני דודים, יש להם סבתא משותפת, ובמקרה או שלא – היא אחותי הבכורה, מה שמסביר למה אני יודעת שהפודקאסט קיים). הלל ורועי עשו פרודיה על "דקה ישראלית" של גלי צה"ל – פרק של דקה (למעשה, שתיים וקצת) על אישים ציוֹנים חשובים ועל מה שנקרא על שמם. וכך יצאה דקה על-שמית, בה גיליתי מי שינה את שמו בגלל שם של רחוב, על שם מי נקרא "בית ספר הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול" ומי היה ריש גלותא של ת"א. ומאחר שהיתה לי סבלנות להאזין גם ל"מאחורי הקלעים" של שתי הדקות האלה (עוד 7 דקות, בערך) שמעתי על המייל ששלח הלל לבית משה שרת ועל התשובה שקיבל מבנו, יעקב שרת, בן ה-94…

אפשר לשמוע את הפרק החמוד והקצר בכל האפליקציות בקישור הזה.

~~~

התמונות – קודחי הבאר הראשונה בהרצליה – פסל בגן בית הראשונים בהרצליה, ופסיפס במוזיאון לתולדות נתניה – צולמו על ידי ד"ר אבישי טייכר אשר העלה אותן לויקיפדיה (הן מלוות את הערכים: הרצליה ונתניה, בהתאמה) ונתן להן רשיונות לשימוש חוזר (רשיון לתמונה מהרצליה, רשיון לתמונה מנתניה).

The post … ומה הם עשו בשביל המדינה? – בינגו ליום העצמאות appeared first on אירועים מחוננים.

ב-48 לא היה פה כלום

רחל ארליך — Thu, 02 May 2019 14:38:23 +0000

עטיפה כסופה, ועליה ילדים וילדות שלובי-ידיים. ומאחור – שמות השירים. כך נשתמר בזכרוני אחד התקליטים האהובים עלי ביותר, כזה ששמעתי שוב ושוב במערכת הסטריאו הביתית. בת שש וחצי הייתי, וגיליתי שהטעם שלי לא בהכרח תואם את דעת הקהל: השיר "שלי" הגיע רק למקום השלישי.

"לארצי יש יום הולדת", שר אז אלי גורנשטיין בקול עמוק, סמכותי: שיר יום-הולדת ציוני שכזה, ואני הייתי מוכנה לשמוע אותו שוב ושוב. ושוב. שיר מספר 8 בפטיבל שירי הילדים השמיני. משם נדד השיר אל הפינה לשיפוטכם במצעד רשת ג', ושם צעד במשך 14 שבועות ואפילו הגיע למקום הרביעי המכובד. ללמדך, שגם המבוגרים יודעים להיות פטריוטים.

אז איפה היינו?

בשנה שעברה סיפרתי מה אנחנו עושים כשגרה של חגי עצמאות: טקס וארוחה עם חברים, חידון התנ"ך, לפעמים טיול (לא רחוק מדי, שלא נעמוד גם ביום הזה בכל הפקקים). ובכל שנה – מחפשים משהו לדבר עליו, לזכור, להתרגש ממנו, לשמוח: כי יום ההולדת הזה יקר לנו.

השנה, כך החלטנו, זה יהיה "חיים שכאלה".

למדינה, כמובן.

מה כבר עשינו?

"אני כל כך מקנאת באמריקאים", אמרה פעם המדריכה הפדגוגית שלי להסטוריה, "יש להם רק 200 שנות הסטוריה ללמוד…".

אז המדינה רק בת 71, ושתדעו שהיה קשה לבחור. כי לבחור זה לוותר. וקשה לוותר.

כי אם צריך לבחור אחד עד ארבעה אירועים כל שנה, וככה החלטתי לעשות, זה אומר שצריך לוותר על המוני אירועים מכוננים אחרים.

ובכלל, מה מעניין? בטחון? פוליטיקה? חברה? תקשורת? ספורט? תרבות? אומנות? ומה להכניס: מה שטוב, מה שרע? כי אלה ואלה היו, ועודם, והם חלק מהחיים.

אז בחרתי. גיוונתי. שיניתי. ושוב. (פירוט – בסוף הפוסט*).

מתש"ח ועד היום

"בארבעים ושמונה לא היה פה כלום", מזכירים חברי "כוורת", משעשעים ודוקרים כאחד. ומאז תשעים-ושמונה עברו עוד עשרים שנה, ועוד אחת, ויום הולדת הוא תמיד זמן טוב להיזכר – איפה היינו, מה כבר עשינו, איפה טעינו, ולדעת שבכל זאת, ניסינו, תודה.

מזמינה אתכם להיזכר אתי. לא משנה איפה אתם אוכלים ועם מי – לכל מקום ולכל הרכב תוכלו להוריד את הקובץ שהכנתי, ושמכיל אירועים חשובים מכל שנה מאז הכריז בן גוריון "הרי אנו מכריזים בזאת", ולהשתמש בו – כדגלונים לתליה על חוט, לפי הסדר; או כתמונות שתתלו ברחבי הבית; או כמשחק שליד הסעודה – נראה אתכם מסדרים את האירועים לפי הסדר, בזמן שממתינים לאוכל… ואולי חידון טריוויה? – כל האפשרויות וההסברים נמצאים כאן, בקובץ עצמו:

ב 48 לא היה פה כלום – פעילות ליום העצמאות תשעט

(ומאחר שהשנים מתקדמות והקובץ לא (: אתם מוזמנים להוריד פה קובץ השלמה לשנים תשף ותשפ"א.

ואחרי שתורידו, ותראו, אשמח מאד לשמוע, מה היה חשוב, לדעתכם, והיה שם או שלא? ומה היה מעניין? ואולי עשיתם עם זה משהו אחר שבכלל לא חשבתי עליו?…

~~~

*אז באמת, איך בחרתי?

עצוב או שמח – מסתבר ש"המצב הבטחוני" לא הומצא בימינו. איכשהוא, הוא מלווה אותנו מאז קום המדינה. הרבה מהאירועים המרכזיים שמרכיבים את ההסטוריה שלנו הם מלחמות ופיגועים ושאר אסונות (אסון המסוקים, למשל). להכניס? להשמיט? – חלק הכנסתי, חלק השמטתי. מה חשוב יותר ומה פחות – זה, במידה רבה, עניין סובייקטיבי: אני שולחת לכם את הבחירות שלי, כמובן. יתכן שהייתם בוחרים אחרת (ספרו, ספרו!). בסופו של דבר, השתדלתי שיהיה גיוון, ושלא תהיה הרגשת נכאים אבל גם לא אופוריית "הכל היה נפלא".
תחומי עניין – לא צריך להכיר אותי לעומק כדי לנחש שספורט הוא לא ממש תחביב שלי (מספיק לקרוא את הבלוג בשביל זה), אבל יש אירועים ששמים אותנו במפה, כפי שאמר טל ברודי, ואפילו אני לא הצלחתי להתעלם מהם.
פוליטיקה – פה ממש ניסיתי שלא. השאלה היא מה פוליטי. יש מי שיאמר "הכל", ואם כך – נכשלתי. מלחמת ששת הימים, למשל, או ההתנתקות, או חוק הגולן: פוליטיים? ואם כן, האם מספיק פוליטיים כדי לא להיות חלק מהכרוניקה הזאת? – בחרתי לכלול אותם. מניחה שזה לא מאד מפתיע.
עומק – אחד המוקשים העיקריים של פעילות כזאת הוא השטחיות שלה. ובכן, לקחתי את זה בחשבון. בשנה שעברה, כשהצעתי לדון בשאלה "להקים או לא להקים, מדינה?" בחרתי בפעילות ממוקדת אירוע, מצומצמת מבחינת היקפה ההסטורי אבל מחייבת חשיבה. הפעם בחרתי הפוך. אני רואה חשיבות בידע כללי, אפילו אם הוא שטחי. כמובן, כל אחד מהאירועים שבחרתי מכסה עמוד אחד, לפחות, בויקיפדיה..

וכאן גם המקום שלכם. אחרי הכל, זרקתי רעיון, וביצעתי אותו. אהבתם את הרעיון, אבל לא את הביצוע? – מרימה לכם להנחתה: כתבו לי מה הייתם רוצים, ואיננו. אם תעשו את זה מספיק מהר, אולי תוכלו אפילו לקבל מהדורה אישית…

The post ב-48 לא היה פה כלום appeared first on אירועים מחוננים.

להקים או לא להקים (מדינה)? – פוסט לחג העצמאות

רחל ארליך — Mon, 16 Apr 2018 14:13:30 +0000

"את זוכרת איפה שמת את הדגל?"
ככה היה אבא שלי מתחיל את "שלב השאלה הזהה" קצת אחרי שנדמו "שיר הפרטיזנים" ו"העיירה בוערת". ובכל שנה היתה השאלה זהה לגמרי.
ואמא שלי, שבימים כתיקונם היתה יכולה להשתגע משאלה כזו, שהרי יש מקום אחד ובו נמצא הדגל כל השנה – ושניהם יודעים בדיוק איפה נמצא המקום הזה – היתה אומרת, "אני הולכת לחפש". והולכת אל החדר האמצעי (שפעם היה החדר-של-הבנים ואחר כך קראו לו החדר-הכחול), פותחת את הדלת השמאלית בארון החום ושולפת את הדגל ממקומו הרגיל.
ואז היתה מכבסת אותו ותולה על החבלים בחוץ, ומגהצת אותו, ולא משנה שכך בדיוק נכנס לארון לפני שנה פחות שבוע, מכובס ומגוהץ – בכל שנה היה הדגל מקבל טיפול אישי, חדש. ואבא היה מסדר את המוט לתליית הדגל. גם כשכבר היה מוט כזה קבוע בגדר – היה צריך לסדר אותו, ולבדוק שהכל עומד במקום.
והיה קורא לכולם לראות כיצד הוא תולה את הדגל – אותו דגל שתפרה לו בלה מעפולה, לכבוד שנתה הראשונה של המדינה – והדגל היה מתנוסס בכניסה לבית, בגאווה, בהתרגשות של מי שלא מובן לו מאליו, שראה את זה קורה: שידע איך זה כשאין מדינה, וחזה את הנס מתרחש, וחגג אותו באמת בכל שנה מחדש.

אז מה אתם עושים ביום העצמאות?

ולא, אני לא מתכוונת למנגל. מתכוונת למה שלידו: מה אתם עושים? מטיילים, הולכים למוזיאונים, יושבים בבית, עם חברים, רואים את טקס הדלקת המשואות / חידון התנ"ך / פרס ישראל?

ומה אתם מדברים על היום הזה? על ההחלטה להקים מדינה, על מלחמת העצמאות, על המדינה שקמה? ואולי תדברו על מה קרה בה, מאז שקמה ועד היום?

אנחנו נעשה גם וגם וגם (גם טקס יישובי ותפילה חגיגית, וגם ערב עם חברים, וגם על-האש שיש בו חנוכת בית, וגם חידון התנ"ך, שבבית עם שני נח"תיסטים הוא לגמרי חלק ממצוות היום), אבל גם נדבר על השאלה – להקים מדינה, או לא להקים?

כי יומיים לפני הקמת המדינה, ביום רביעי, 12.5.1948, לא היה מובן מאליו שההזמנות יישלחו ושהרגע הזה של "אנו מכריזים בזאת" אכן יגיע.

כשהייתי ילדה, ההיסטוריה היתה מורכבת מתאריכים חשובים. היא קפצה מכ"ט בנובמבר 1947, עם ההחלטה על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות – יהודית וערבית, ישר אל ה' באייר תש"ח, שאז הוקמה המדינה. ללא שלבי ביניים. כשקצת גדלתי, התמונה נעשתה מורכבת יותר: הבנתי שהמדינה קמה מתוך סערת מלחמה. אבל רק כמבוגרת הבנתי שהיה צריך להחליט, ממש כך, האם נכון להכריז על הקמת מדינה ביום ששי, ה' באייר תש"ח, בשעה 16:00 אחר הצהרים. הבנתי שהיו טיעונים מוצקים בעד הכרזה כזאת (ואכן כך הוחלט לעשות), אבל היו גם טיעונים, מוצקים לא פחות, נגד.

וזה מה שאני מזמינה אתכם לעשות ביום העצמאות, בישיבה נינוחה, אחרי סעודה טובה: לשאול את עצמכם – מה חשבו לעצמם חברי מנהלת העם, שהחליטו ביום רביעי, ג' באייר, 14.5.48, שכן, הם הולכים על זה ומקימים מדינה? מה חשבו אותם אנשים שקיבלו את ההזמנה המיוחדת והמרגשת, והלכו לגהץ לעצמם את בגדי החג הכהים? מה חשבו עורכי העיתונים כשכתבו את כותרות עיתוני יום ששי, ומה חשבו קוראי העיתונים האלה על ההחלטה שהתקבלה בזמן שיקיריהם נלחמו בחזית או נפלו בשבי? ובכלל, איפה היו ממוקמים כל האנשים האלה על מפת המדינה החדשה העומדת לקום?

וממש לשם כך בניתי ערכה, שכוללת דף עם רקע מסודר, מה קרה לפני הישיבה הזו ומדוע נערכה, וכרטיסי דמויות – של האנשים שהשתתפו בישיבה הגורלית הזאת, שהייתי רוצה להיות בה זבוב על הקיר…, וכרטיסיות עם המידע שעמד בפני חברי מנהלת העם וסייע להם להחליט.

אפשר פשוט לפתוח ולקרוא, אבל כדאי לעשות משחק-תפקידים: לקרוא יחד את הרקע, לחלק את כרטיסי הדמויות ההסטוריות בין המשתתפים, לקרוא את כרטיסיות המידע ולקיים "הצבעה".

והנה הקבצים כולם – להורדה:

רקע הסטורי

כרטיסיות דמות

כרטיסיות מידע

קטעים נבחרים מתוך פרוטוקול מנהלת העם

שימו לב: כרטיסיות המידע מעובדות ומותאמות למשפחות (לילדים בגיל 9-10 ומעלה), אבל יש גם גירסה ל"מיטיבי לכת" – קטעים נבחרים מתוך הפרוטוקולים המקוריים. ואם שתי הגרסאות קטנות עליכם, כנראה שאתם אזרחים-לתפארת (לתפארת מדינת ישראל, כמובן!) ואתם מוזמנים לפתוח בעצמכם את הפרוטוקולים המקוריים של מנהלת העם בארכיון המדינה, את החלק הראשון במאמרו של אריאל פלדשטיין "שלושה ימים בחודש אייר תש"ח – עיון מחודש לאור המקורות", את"יום רביעי הגדול" של מרדכי נאור, את הפרק על משה שרת והכרזת המדינה, ואם תרצו להמשיך אל הטקס עצמו – אמליץ לכם לקרוא שני פוסטים, על המפיק הנשכח של הכרזת העצמאות בבלוג של רפי מן, ואת עוללות מטקס הכרזת העצמאות בבלוג עונ"ש של דוד אסף.

מזמינה אתכם להוריד את הקבצים, להדפיס ולהשתמש ולשתף את מי שתרצו – וללמוד, ולחשוב, ולהעריך את האומץ של חברי מנהלת העם, ולשמוח בחג העצמאות על שהיה להם האומץ הזה, שגם בזכותו אנחנו פה.

(ואם אהבתם, והורדתם את הקבצים והשתמשתם בהם – בבקשה ספרו לי, שאשמח שהיה בהם שימוש. אפשר בתגובות כאן למטה, ואפשר במייל ל imabto@gmail.com, ואפשר גם להירשם, מצד ימין, למעלה, לקבלת עדכון בכל פעם שאני מפרסמת פוסט חדש).

ואני אחזור ואזכר כיצד

על המרפסת עומדים האופניים שלי, ובידים – ניירות קרפ בצבעי כחול ולבן, ודגלונים קטנים וסלוטייפ. וכמו אצל כל הילדים בכפר, גם שלי יהיו מקושטות לקראת כניסת יום העצמאות, וכולנו נרד באופנינו מהחורשה אל ליד בית-העם, שם יתקיים טקס הרמת הדגל לראש התורן. ונראה את המבוגרים הקשוחים מתרגשים ממש, ואת מייסדי הכפר מזילים דמעה, כי זה לא מובן מאליו שיש מדינה ויש דגל להניף בה.

~~~

הפוסט הזה הוא חלק מבלוג-הופ שאני משתתפת בו.
שמחה לספר לכם על עוד פוסטים מקסימים ליום העצמאות שכתבו שלוש בלוגריות מוכשרות:

מאחר שאין חג בלי סעודת חג, טלי פז מהבלוג הכל זהב מספרת לכם איך לשדרג את הכלים החד-פעמיים, כך ששולחן החג יהיה כחולבן וחגיגי יותר מאי-פעם.

בטח אתם מכירים את זה, שכל החברה מסביב למנגל, הילדים משתוללים, ואז מגיע הרגע הזה – "אימא, משמעמם לי, אני רוצה הביתה"…. בדיוק לשנייה הזאת הכינה גלית קידר מהבלוג שיעמום הוא בחירה פעילות מיוחדת שמתאימה ליום העצמאות.

אם אתם אוהבים משחקים מחוץ לבית כמו חדרי בריחה, משחקי בילוש, משחקי ניווט, סיור במוזיאון במציאות רבודה ועוד – לילך פינצ'בסקי סימיאן מבלוג המשחקים של לילך ריכזה עבורכם את האטרקציות הכי "משחקיות" שיש לחג הזה להציע.

חג עצמאות שמח!

~~~

The post להקים או לא להקים (מדינה)? – פוסט לחג העצמאות appeared first on אירועים מחוננים.