שמחה כל כך שנכנסת ואהבת! תודה, גלית

תודה, אביטל! בימים אחרים הייתי אומרת, מה עם שרשור צילומים? אבל לא ממש יודעת מה לעשות עם זה. אולי לך יהיה רעיון…?

כמו חובבי כתיבה, זה כיף לנו תמיד, וחיוני בימים משוגעים… תודה שבאת להתארח!

תודה, אילנה יקרה, שבאת. שני הסיפורים נפלאים. זה הפסימי וזה האופטימי, שצירפת פה בהמשך. ושניהם אמיתיים, כי ככה זה החיים, ובוודאי שככה זה קורונה.
במסגרת משחק פייסבוקי אחר הרמתי את הכפפה וכתבתי סיפור קורונה ברוח אפרים קישון. הוא הומוריסטי, כמובן, אבל כשקראתי אותו שוב חשבתי שיש בו משהו מהגלגל שאת העלית. אפרסם אותו בפוסט הבא.
בציפיה לימים טובים יותר, ימי שגרה וחופש תנועה…

את בחברה טובה, גם הסטודנט בלי בלוג ובלי צילום (: וממש נהניתי לצלם את קופסת נייר הטואלט! קניתי אותה לעצמי בתור בדיחת יומהולדת, וזו היתה הזדמנות נהדרת לעשות אתה משהו מועיל…
כיף שהשתתפת (: וכשתעשי את זה עם מחונניך, חזרי לפה לספר איך היה!

יום אחרי היומהולדת שלי, השמיני באפריל, תאריך שסימנתי לי כיעד, להסכים לשהות בהמתנה, ואז לבצע ריסטרט, רה-ארגון פנימי, מגיעה הודעה שטילטלה אותי מעט. מסוג ההודעות שהתרגלנו לשמוע בחודשים האחרונים באמצעי התקשורת כשמתגלה חולה חדש ואנשים ששהו במקומות ובקווי התחבורה בזמנים שצויינו מתבקשים להיכנס לבידוד ביתי ולדווח במידה והם מרגישים הרעה במצבם.
נתקלתי בבחור הצעיר שדווח עליו כחולה ביום של היומהולדת שלי, השמיני באפריל, בכניסה למוזיאון דיסני במאה ה-17. הוא הגיע למוזיאון בדיוק כשיצאתי ממנו אחרי שצפיתי שם בסרט על חייו של וולט דיסני האדם, ולמדתי על דמותו של וולט דיסני האדם, איש המשפחה, היזם, והאמן החולם והמגשים שנעלם מאחורי הדמויות המוכרות שהפיח בהן חיים מצוירים. מיוחסות לו כמה וכמה אימרות ובינהן אחת שהעלתה בי חיוך גדול: "אני רק מקווה שלא נאבד פרופורציות ונזכור תמיד דבר אחד – הכול התחיל בעכבר!" הוא התכוון למיקי מאוס ואנו מייחסים את הקורונה לעטלפים או חיות מוזרות אחרות מסין.
היה במוזיאון קיר שלם עם ציטוטים שמיוחסים לוולט דיסני, כאלה שאפשר למצוא בויקיציטוט ועם זה שחלקם נדושים, הם עדיין מעוררי השראה ומרחיבים את הלב.
המפורסם שבהם הוא: "אם אתה יכול לחלום את זה, אתה יכול לעשות את זה" ואשים כאן ציטוטים נוספים שאהבתי מאוד כמו:
"כל חלומותנו ניתנים להגשמה אם רק יהיה לנו האומץ לשאוף אליהם בהתמדה", "אדם צריך להגדיר את מטרותיו בהקדם האפשרי ולהקדיש את כל כוחו וכשרונו כדי להגיע לשם.", "החולמים הגדולים הם אלה שמתעלים מעל חלומותיהם", אני תמיד אוהב להסתכל על הצד האופטימי של החיים, אבל אני מספיק ריאלי בשביל לדעת שהחיים הם מצב מסובך", "צחוק הוא הנכס הכי גדול של אמריקה".
צחוק בצד, עיניין הבידוד פחות משעשע אותי. הצעיר החולה ביקר במספר מקומות, שלשום נסע ברכבת, אתמול היה במוזיאון לתרבות דיסני והיום בבית המגפות ע"ש חולדה. הוא עזב את המקום חמש דקות לפני שהיגעתי ב-16:40 כדי לתלות בחלל הפנימי צילומים מסדנת צילום/קולאג' שהעברתי בנושא "אופטימיות בימי כולירה". שמחה שלפחות הצלחתי לתלות את העבודות הנהדרות של שמונה הנשים שאזרו אומץ לצלם וליצור לפי ההנחיות שלי בימים הכי קשים, כשהמגיפה היתה בשיאה. התוצרים שהתקבלו נותנים נקודות מבט שונות לחיים בתקופה שמרגישה כמו "תוהו ובוהו", ודרך היצירה אותן נשים יכלו לבטא את מה שמתחולל בתוכן ובסביבה הקרובה להן.
הפתיחה אמורה להיות בנוכחות מצומצמת, בגלל ההנחיות שעדיין בתוקף להימנע מהתקהלויות. בכל מקרה יסריטו את האירוע ויפיצו את הסירטון במדייה. אם כך אצפה בו בבית ואומר את דברי הפתיחה ב-live דרך תוכנת Zoom, שתפסה פופולריות מדהימה בימי המגיפה.
צילצלתי עכשיו לפקידת הקבלה בבית המגיפות שתנסה לאתר את הבחור, אולי יש לו עיניין בתערוכה וירצה שנכניס אותו לשידור. היא בחורה חביבה בשנות השלושים לחייה שבאותו יום שפגשתי אותה לבשה נעליים אדומות ומעיל גשם בצבע זהב, שילוב צבעים שהעלה בי חיוך ולא יכולתי לשלא לומר לה כמה מילים על משמעות הצבעים החמים שבחרה. במיוחד הזהב שמסמל ידע קדום, ידע שמגיע אלינו בימים אלה ועוזר למצוא חיסון למחלה. הזהב הוא צבע של חוכמה, הגשמה עצמית, תובנות, איטואיציה, צבע של בינה, שילוב של חוכמה וידיעה פנימית. ידע שבאנו איתו לעולם, ידע שיסייע לנו לעבור את התקופה הקשה ולצאת ממנה מחוזקים ואופטימים.