"יש מורות יצירתיות, אני לא כזאת" – אומרות לי מורות. וכשאני מבררת למה הן מתכוונות כשהן אומרות "יצירתיות" הן מספרות על קישוט הכיתה, על דפי עבודה מיוחדים ועל פעילות יצירה מגוונת לסיכום נושא שנלמד. כמעט אף פעם הן לא מדברות על חשיבה.
אבל יצירתיות היא חשיבה, וככזו – היא מתחילה בראש.
הבשורה הטובה הראשונה היא שניתן לפתח אותה ולמתוח את גבולותיה. כל אחת יכולה, בכל זמן ובכל מקום. צריך רק להתחיל.
והשניה היא שיותר משחשוב לי שהמורה תהיה יצירתית, חשוב לי שהשיעורים יעודדו יצירתיות של התלמידים. לא שיכילו פעילות יצירה, אלא שיעודדו את התלמידים לחשיבה יצירתית. חשיבה שמסוגלת לראות אפשרויות רבות לפתרון בעיה, ולבחור מתוכן את המתאימה ביותר.
בסדנת "ממורה יצירתית למורה מטפחת יצירתיות" אני עוסקת בתיאוריה ובמעשה:
- מהי, בעצם, יצירתיות?
- כיצד מתנהל תהליך בסיסי של חשיבה יצירתית?
- כיצד ניתן לזמן תהליך של חשיבה יצירתית בשיעור?
- והאם גם מורה שאינה יצירתית יכולה לפתח יצירתיות אצל תלמידיה?
