תגובות לפוסט: אילו לאווה היה סטורי, אולי היה אפשר להיפטר מהעניין המייגע הזה של הלמידה

מאת: רחל ארליך

רחל ארליך — Fri, 31 May 2019 15:25:00 +0000

בתגובה על טלי.

העין המקצועית של מי שחזותית חשובה מאד (ואני לא כזאת, אז זה שסרט נראה "טוב" בעיני זו כמובן לא הוכחה לשום דבר).
אני מאמינה שהמקצועיות החזותית והטכנולוגית הזו היא, במידה רבה, מה שהביא להצלחה הגדולה. הרי היתה פה השקעת-ענק. ואם היא לא היתה כזו השקעת-ענק, היא לא היתה יכולה להיות כל כך טובה, ולא כל כך מצליחה… מראש אני לא חובבת סטטוסים בנוסח "כמה כסף זה עלה ולמה לא השתמשו בו לרווחת ניצולי השואה", אבל כשהמיזם עלה – הם הרגיזו אותי עוד יותר, כי מקצועיות וקפדנות הן לא משהו שמתגלגל ברחוב.
ואני בהחלט יכולה להבין למה המיזם שאב אותך מהרגע שעלה. כאמור, הוא פשוט עשוי היטב.
תודה, טלי!

מאת: טלי

טלי — Fri, 31 May 2019 15:05:31 +0000

קודם כל תודה על הפוסט. הניתוח מאד מעמיק ומעניין (כרגיל). אני מודה שהייתי מאד מסוקרנת וציפיתי שהסטורי יעלה ובאמת מהרגע שעלה לא יכולתי להפסיק לצפות. כמוני גם ילדיי. התייחסתי לזה לגמרי כאל כלי חזותי וטכנולוגי נוסף להעברת סיפורה של אווה ומבחינה הזו אני חושבת שהדבר נעשה באופן מקצועי שהצליח להעביר את הסיפור. מודה שעל הנקודות שהעלית לא חשבתי.

מאת: רחל ארליך

רחל ארליך — Fri, 31 May 2019 04:54:35 +0000

בתגובה על ריבי.יש לי חברות וחבר שמספרים כמה טראומטיים היו טקסי יום השואה של ילדותם: "זוכר איך יומיים לפני כן כבר כאבה לי הבטן מפחד", "את הילדים שלי אני לא שולחת לבית הספר ביום הזה". את צודקת, אין דרך לעשות את זה קליל. אבל גם אין דרך להתחמק מזה ולהסתיר. ובעיקר, אין פתרון קולקטיבי למועקה. וגם הסטורי אינו פתרון קולקטיבי, ולא רשתות חברתיות. היפה בלימודי הסטוריה זה שהם מעניינים כי לומדים את מדעי האדם. אבל זה גם הלא-יפה בהם.

מאת: ריבי

ריבי — Wed, 29 May 2019 19:21:07 +0000

גילוי נאות-לא ראיתי. אי אפשר היה כמובן להתחמק מלשמוע על זה וזה עשה לי כאב בטן. לא רציתי להתקרב לזה.משהו בזה קומם אותי. זה הזכיר לי את האמא שנכנסה לחנות ספרים ובקשה מהמוכר ספר על השואה לילדה בת 10 " אבל שיהיה קליל". היא פסלה ספר אחר ספר שהמוכר היציע לה בטענה שזה נורא ואיום וזה קשה מידי וזה לא מתאים כשהמוכר חוזר ואומר לה-זה לא יכול להיות קליל, זה ספר על השואה…כמו שציינת בצדק-עכשיו יש סטורי ועדיין יש מלחמה ממש מעבר לגבול שלנו ובעוד מקומות והעולם לא עושה כלום.

מאת: רחל ארליך

רחל ארליך — Wed, 29 May 2019 18:01:52 +0000

בתגובה על יעל רוזנולד יניב.תודה, יעל! ממש שמחה שכך. לקח לי יחסית הרבה זמן לנסח את זה לעצמי.

מאת: יעל רוזנולד יניב

יעל רוזנולד יניב — Wed, 29 May 2019 08:21:18 +0000

פוסט נהדר. ניסחת לי בדיוק בדיוק את מה שחשבתי על הנושא. המון תודה על כך.

מאת: רחל ארליך

רחל ארליך — Thu, 23 May 2019 14:06:21 +0000

בתגובה על שי שמיר.שי, אתה מעלה פה רעיון מעניין, שנותן עוד כיוון חשוב: הרגשת הזמן שעובר. כי הסטורי, כשרואים אותו בנשימה אחת, משאיר אפקט של יום השואה (יום אחד, זוכרים, מדברים, עובר). חושבת שאפילו אם היו לוקחים את הסטורי לא קלנדרית, אבל תאריך אחד ליום, אפילו שניים או שלושה - ומדברים עליו במשך, נגיד, חודש - זה היה עושה אפקט (טוב או רע? לא משוכנעת. תלוי למי...) של עיסוק עמוק יותר. אבל אני מסכימה אתך: כל חקר סביב הסטורי היה יכול לתת אפקט פדגוגי. הסיפור הוא רק טריגר. קראתי מורים שהרימו את הכפפה ודנו בעצם הפרוייקט ובשואה דרכו - אני מניחה שזה היה מצוין: מרתק ומלמד כאחד. מכיר את "ששת הימים, אילו לצה"ל היה טוויטר"? - זה מה שעשה דובר צה"ל ב-2013. עקבתי אחריו עם המשפחה והתלמידות. כשמדובר בשישה ימים זה נותן תחושה של אינטנסיביות, כפי שהיתה באמת, וכמובן, במקרה של צה,ל זה משולב בקטעי מקור (עיתונות, הודעות רדיו, "הר הבית בידינו" וכיו"ב). תודה שכתבת!

מאת: שי שמיר

שי שמיר — Thu, 23 May 2019 06:29:56 +0000

אם המחנכות בכיתה היו לוקחות כל סטורי ברמה קלנדרים ומדברות על מה שעבר על אווה באותו יום, מרחיבים, מנהלים דיון על מה שקרה. חוקרים מסביב למאורע של אווה אני חושב שזה היה תהליך למידה הרבה יותר חשוב. הסיפור של אווה זה רק טריגר ללמידה.

מאת: רחל ארליך

רחל ארליך — Wed, 22 May 2019 15:42:28 +0000

בתגובה על מעין אלכסנדר.

מעיין,
האמת היא שעוד לא הספקתי לכתוב לך, ורק היום אחה"צ שלחתי ניוזלטר, ועוד לא פרסמתי בפייסבוק – אבל כן העליתי לאויר, וכך הגיע הפינגבאק…
מה שעניין אותי בפוסט שלך זה הזווית שלא הייתי מעלה אותה על דעתי, ומעניין שהגענו למסקנות דומות מכיוונים שונים לגמרי.
בוודאי שיש פוטנציאל לחינוך ולפדגוגיה. רק צריך להשתמש נכון.
תודה שכתבת (:

מאת: מעין אלכסנדר

מעין אלכסנדר — Tue, 21 May 2019 19:18:33 +0000

הי רחל, שמחתי מאוד לקרוא את הפוסט הזה ואת הניתוח המקצועי שלך. נראה לי שדעתנו על הפרויקט דומה, אבל יש דברים שהיה לי קשה לנסח והשפה המקצועית שלך עזרה לי לחדד.
בהחלט יש פה פוטנציאל לחינוך ולפדגוגיה, בסטורי של אווה ובסטורי של אינסטגרם, ויהיה מעניין לעקוב אחרי שימושים וחידושים.
ותודה על הלינק לפוסט שלי – הגעתי דרך הפינגבאק, כייף שיש עדיין כאלה.