איזה כיף זה, לקבל תגובה על פוסט שכבר שכחתי את הדקויות הקטנות שלו… אז הלכתי לקרוא. ואז חזרתי וממש צחקתי מהתיאור שלך על פרשת השבוע.
מה שאת מתארת הוא מה שיורם הרפז קורא לו "כלכלת למידה יעילה": ילדים לומדים להפיק מקסימום הערכה ממינימום למידה… בדרך כלל עושים את זה באמצעות אפקטים שווים במצגת, אבל גם תגובות כמו שלך ושל אחותך הן דרך יעילה (אחרת הייתן מחפשות תשובה אחרת).
ואת מזכירה לי ביקור של הילדים במוזיאון, שאחריו שאלתי את הצעיר מה היה ההגיון בסידור הפריטים בחדרים. שלושתם צחקקו. ביררתי מה מצחיק. אה, אמרו הגדולים, אמרנו לו שזה מה שאת תמיד שואלת. בקיצור, כל המבוגרים אותו דבר… וכל הילדים גם, כנראה

"כשגוגל בכף ידנו", את כותבת, ואני חושבת על כל מי שחושבים שלא צריך ללמד יותר ידע, כי הידע בכף היד…
בתואר השני היה לי קורס עם חובת קריאה של שני מאמרים בכל שבוע. המרצה סירבה להכניס את הספרים למדף ה"שמורים" באוניברסיטה, שלא לדבר על לצלם את המאמרים. היה לה חשוב שניגש למדף בספריית האוניברסיטה, שנראה את הספרים מימין ומשמאל, שנראה מה עוד יש בספר או בכתב העתה בו מופיע המאמר – בקיצור, שנפתח את העיניים. אני חושבת שזה מה שהגוגל קצת גונב מאיתנו. ועוד לא אמרתי מילה על מיומנויות חיפוש, ועל מנועי חיפוש שאינם גוגל… אולי יום אחד אכתוב על זה (:
תודה, אביטל. בטוחה שאת נותנת את המיומנויות האלה בקורסים שלך: כי כשלומדים לצלם, לומדים להסתכל טוב יותר על תמונות. ממש כפי שכשכותבים ערך בויקיפדיה לומדים להבין את מגבלות הז'אנר.

יפעת,
אני קוראת מה שכתבת ומבינה שבעצם, את נותנת לי את הסיבה הטובה ביותר לחינוך לחשיבה ביקורתית: כי אי אפשר בלי זה בעולם האמיתי! מידענים מקצועיים באמת עושים את העבודה הזאת, אבל רובנו משתמשים בשירותיהם רק מעט – ולצרכים מקצועיים, או לפחות לצרכים ששווה לנו לשלם עבורם. והצורך בזיהוי ובבחינה ביקורתית נמצא שם כל הזמן.
תודה!