רחלי,
תודה ששיתפת במחשבותייך.
מבינה מאד מה את אומרת לגבי חששות הסביבה. זה מבלבל, כפי שטרנד ה"תשמור על העולם ילד" מבלבל מאד. ילדים הם ילדים. הם יכולים לעשות הרבה, אבל התזוזה הצידה של המבוגרים נכונה רק אם היא למטרת ליווי, לא כשהיא העברת לפיד.
ואת מדברת על "מה שעובד". וכאן צצה שאלה מעניינת – מתי זה עובד. וכמה משפיע הגיל, והזמן שעובר. האם כמבוגרים אנחנו מעריכים את מורינו באופן דומה למה שעשינו כילדים? (יכולה לומר על עצמי שזה משתנה מאד).

רבקה,
קוראת אותך וחושבת מיהם המורים שאני זוכרת ומדוע. חלקם עשו עוד משהו, מלבד להיות סוכני ידע.חלקם עשו רק את זה – אבל הם עשו את זה מעולה והשאירו רושם עצום.
ואת צודקת: את הפאזל תשלים המחוננת עצמה

מהר יותר ורוחבי יותר עם יכולת ליצור הקשרים ולהבין תהליכים קדימה

תחושת הענווה. איזו הגדרה יפה.
ואני חושבת שזה נכון לא רק לגבי מחוננים אלא לגבי המורה הטוב בכלל, הענווה שלא תמיד אוטומטית, לא תמיד קיימת בתחילת הדרך; לעתים היא דווקא פרי הנסיון, עם כל הפרדוקס שבכך.

יו, שרי, כמה מחשבות את מעלה בי…
סקרנות – האם היא מנותקת מהשאר? יש סקרנים שאינם מחוננים, ברור. אבל אני חושבת שהמחוננות, לפחות בראשיתה, באה עם סקרנות. ההמשך הוא כבר סיפור אחר.
לגבי הפילטר. זה ממש מעניין, מה שאמרת,שהכל נתפס בו. (בכלל, דימויים הם עולם מיוחד במינו, כי יכולת לומר כבר כאן – זו חשיבה ללא פילטר, הכל נשאר בחוץ!)
ואז עברת לפילטר המסנן, וזה – אני חושבת – כבר תלוי, מה מסונן ומה לא. האם מחוננים חושבים יעיל יותר מאחרים (במובן של תהליך חשיבה, שמסנן ומחבר) או שהם עושים את זה מהר יותר, ולכן אנחנו לא חשים בחוסר היעילות של התהליך?

זה קצת מעורר קנאה, כן. לא לכל ילד יש מקום שמתאים לו. לפעמים הבחירה היא במקום הכי מתאים מתוך האפשרויות, וזה אחרת.
ועל הלומדים מן האויר… כבר חודשיים זה בקנה, יום אחד זה יהפוך לפוסט עצמאי (:

יש מורים מחוננים שאינם כאלה ויש מורים, כמו המחנכים המופלאים של הבן שלנו, שאינם מחוננים אבל נותנים מרחב לייחודיות הזו.

נתקלתי השנה לראשונה במקרה כואב של מורה שלא מבין את הייחודיות של הילד שלי. אבל אין קשר בין זה לבין רמת המשכל שלו, יש קשר למידות שלו

"מטריד ומבהיל".
מה שמעניין הוא שאף פעם לא חשבתי במלים האלה של חשש ובהלה אלא של כח.
כלומר, חשבתי על נטל ההוכחה, אבל לא במפגש הזה עם המורים.
תודה ריבי. כרגיל, שלחת אותי לחשוב.