תגובות לפוסט: שישה טיפוסי מחוננים – Profile of the Gifted and Talented

מאת: רחל ארליך

רחל ארליך — Mon, 13 Jul 2020 11:07:40 +0000

בתגובה על ריבי.

למה להתנצל? אם כבר, אני מסמיקה מכמה שאת סומכת עלי שדייקתי (;
אבל ה"כלפי חוץ" הזה הוא ניסוח כל כך מדויק.
כתבת שההישגים המאוחרים חשובים. חברה כתבה לי שמחונן שכל מה שהוא עושה זה להצליח בבית הספר זה די מאכזב. חבר אחר אמר לי פעם שמגיע שלב בו אפילו מחוננים חייבים ללמוד, ממש – ללמוד. לא לדבר על זה, לא לעשות כאילו, לא לעקוף – אלא להתאמץ וללמוד. שניהם דיברו על הקבוצה הראשונה הזו, 90% מהמחוננים, שיש בה כל כך הרבה תת-קבוצות.
אז ההישגים המאוחרים חשובים. הבעיה אתם היא בדיוק זו: שהם מאוחרים. הם לא מסייעים למורה בביה"ס היסודי להבין מיהו הילד שעומד לפניו.
ואחרי הבעיה, חוזרת ומסכימה אתך. כשמכירים מקרוב, "המחוננות" מתפרקת בקלות רבה יותר לתכונות ויכולות וצרכים קטנים שמאפשרים פילוח נוסף, אחר, אולי נכון יותר.

מאת: רחל ארליך

רחל ארליך — Mon, 13 Jul 2020 11:02:19 +0000

בתגובה על איריס זיידנר.

איריס,
לנעול נעליים למרבה רגליים שקפוץ. החלטתי שזו מחמאה! יתרה מזאת, לפעמים זה ממש יכול לתאר אותי כשאני מנסה להשתלט על מה שרץ שם בפנים.

איש קטן, ילד אפילו.
כן.
המחוננים שלך בשלב המעבר הזה, בין ילדים לאנשים קטנים לאנשים גדולים. המחוננות היא רכיב אחד בזהות שלהם. רכיב גדול ודומיננטי ומשמעותי ועדיין אחד. האיזון הזה מבלבל אותם ואותנו. אלא שאנחנו (המורים, ההורים) צריכים להיות המבוגרים האחראיים בסיפור…

מאת: ריבי

ריבי — Sat, 11 Jul 2020 10:50:41 +0000

אני אתחיל בלהתנצל-לא היה לי כוח לקרוא את המאמר השלם, הסתפקתי במה שאת כתבת. לא מצאתי את שתי המחוננות שלי באף אחת מהקבוצות. אני מניחה שכלפי חוץ הן נראות כמו הקבוצה הראשונה אבל זה ממש לא מדויק. לדעתי לחלוטין ניתן לחלק את הקבוצה הזאת לתתי קבוצות אולי על סמך הישגיהם המאוחרים יותר (המחוננים שאני מכירה למדו ללמוד וגם ההישגים אחרי התיכון שלהם מצויינים-אקדמיים ומנהיגותיים).

מאת: איריס זיידנר

איריס זיידנר — Tue, 07 Jul 2020 06:33:49 +0000

תשמעי, לקרוא אותך לפעמים מרגיש כמו לנעול נעליים למרבה רגליים שקופץ. מאתגר אבל מעניין.
המאמר מעניין, תקצירו לפחות. תגובותיך עוד יותר.
ההתייחס לפז"מ הקצר שלי בהוראת מחוננין, אני חייבת להסכים איתך.
לא שחישבתי אחוזים חלילה, אבל ניתקלתי בשלל התגובות שציינת, בספיקת ידיים ובאנחות יאוש, תמהון, שמחה והתפעלות ממורי מחוננים במוסד, ובעיקר מחוסר הבנת העומד מולם. לפעמים שכחו האנשים שכן, זה מחונן אבל גם איש קטן. ילד אפילו.
ולמה ההקדמה, כי הגעתי לדברים דרך הבלוג שלך בו הפנית גם לראיון איתך, ולעוד משהו ולכאן.