לפני הכל, כיף לשמוע שזה מעניין (:
כתבת שזו הזדמנות נדירה – הצצה לנקודת במבט של מורה. אני זזה רגע הצידה ואומרת שיש משהו בבסיס מערכת החינוך שמניח אזור קרבות, מורים מצידו האחד של המתרס ותלמידים מצידו השני. אבל באופן בסיסי, המורים והתלמידים נמצאים באותו צד: המטרה המשותפת שלהם היא הצלחתו של התלמיד. אני מבינה למה תלמידים מתקשים לראות את זה, פחות מבינה למה מבוגרים רבים כל כך עדיין תקועים במקום הזה.
וכן, יש בי נבזות מסוימת (; ויש משהו בחינוך שהוא ניסויי. בני האדם שונים זה מזה כפרטים וכקבוצות. היו לי כמה ניסויים מוצלחים, למרבה הצער היו גם כמה שלא… כמו שאמרתי, בכל יום לומדים משהו חדש (:

באופן מפתיע, או שלא, גם בשיחה שלי עם חברה במערכת החינוך עלה נושא בניית תוכניות עבודה בתחילת שנה והאם הן נעשות מתוך הצבת מטרות. אולי מתקיימת התעוררות?
אהבתי את המשפט ׳בין מובן מאליו שצריך להיות במערכת טובה לבין חזון אחרית הימים׳. עם הזמן והנסיון אני מבינה שב׳דברים המובנים מאליהם׳ יושב ההבדל בין הצלחה לבינוניות. וזה נכון לכל ארגון ( או קבוצה).

ליאת,
תודה שזיקקת שתיים. והן באמת משהו שבין מובן מאליו שצריך להיות במערכת טובה לבין חזון אחרית הימים.
בדיון פייסבוקי אחר, שעסק באפקטיביות של הלמידה מרחוק כחלק מהפארסה של מועד סיום השנה, כתבה חברה על כך שמורים לא נדרשים לכתוב תוכנית עבודה שיש בה מטרות ויעדים וכפועל יוצא מכך לא יכול להיות דיון רציני באפקטיביות. יכול להיות שעניין המבחנים נכנס גם הוא לתוך הלקונה הזו, כי אם אין מטרות ללמידה, מה אנחנו בוחנים בה? ואני חוזרת ותוהה כמה מתוך זה – זה עניין של זמן ופניות (שאין במערכת), וכמה – של מדיניטת ואופי מערכתי. לא באמת יודעת.

שני דברים חשובים במיוחד לדעתי:
האבחנה בין מבחן ככלי ללמידה לבין מבחן ככלי להוראה, גם אם אותו מבחן יכול לתת מענה לשני הצרכים האלה.
ההכוונה של מורים לעצור לצורך חשיבה ושאלה- למה נועד המבחן, מה אני רוצה לבדוק, מה נלמד עד כה ומה יאפשר לי לבדוק את רמת הידע שנרכש.

אם רק שני אלו ייעשו, נרגיש שינוי אמיתי בחינוך ובלמידה שהרי לשמם נועדו המבחנים.

תודה על חקר והעמקה בנושא לא פשוט.