זה ממש מעניין.
אחרי ההתנפלות על הזום החל חיפוש של דברים אחרים, נגישים יותר. הרשתות החברתיות תמיד נמצאות שם ברקע ומזמינות שימוש – ברוב בתי הספר, כמובן, אלה שיש להם ווטסאפ מגיל מאד צעיר – למרות שאינן מיועדות ללמידה.
המדריך נהדר! מכניסה לפוסט, ושולחת למתעניינים אצלי. מדבקות הווטסאפ גם הן רעיון מעולה, שמעתי עליו בכנס של המזכירות הפדגוגית (לא יודעת אם זה מישהו מאצלכם או לא), ואהבתי את זה כי הן נותנות את הסדר שכל כך חסר ברשתות חברתיות. להגיד שאחרי כל אלה הווטסאפ מתאים כסביבת לימוד – זה יהיה מוגזם, אבל אני יכולה להבין את מי שיעדיפו אותו על פני כל סביבה מסודרת אחרת.

נ.ב.
מצחיק לגלות שהפוסטים נכתבו ממש באותה התקופה…

שלום ענבר,
את כותבת על האפקטיביות של הלמידה מרחוק בנסיבות הקיימות – ואני לא יודעת אם כבר אפשר להעריך אותה. גם בגלל שאנחנו בתוכה, גם בגלל שהיא עוד טריה ממש. אבל כן רוצה להתייחס למה שאת כותבת על הקושי.
אתמול, אחרי שפרסמתי את הפוסט, התפניתי לקרוא פוסט מצוין של ליאת פלד – https://www.movilim-shinuy.com/post/למידה-מרחוק – והיא כתבה שם משפט שאני חייבת לצטט:
"ההיכרות עם הפלטפורמות השונות התומכות בלמידה מרחוק וקשיי ההסתגלות הן חלק מלמידה של כלים בעידן החדש. על כן, שיעורים ראשונים בהם יהיה מעט בלבול וחוסר סדר הם לא 'בזבוז זמן' של למידה, הם ה-למידה".
וכשאני קוראת את מה שאת כותבת, על קשיי החיבור, אני רוצה להגיד: זו למידה. ואולי זו מטרת הלמידה העיקרית בתקופה הזאת: ההבנה שלמידה היא לא (רק) מה שהתרגלנו (תלמידים יושבים בכתה, מורה מלמד), ויש בה עמל, חלקו טכני וחלקו אינטלקטואלי. ככל שנבחר בפלטפורמות מעטות ומוכרות ונמצה את יכולותיהן כך יגדל שיתוף הפעולה.

אבל עוד משהו את כותבת, כאוב ומדויק: את כותבת על חטיבות הביניים. ופה אני אומרת בצער: חטיבות הביניים הן יצירה איומה, והשם שלהן – עוד יותר. ממש כמו תקופת ימי הביניים (אני מורה להסטוריה, אי אפשר להוציא את זה ממני) – מדובר בגיל חשוב, סוער, משמעותי, שמערכת החינוך שמה אותו כשלב ביניים בין דבר חשוב אחד (יסודי) לדבר חשוב אחר (תיכון), ולא מתייחסת אליו ברצינות הראויה לו. זה נכון בשגרה ועוד יותר נכון בעת חירום.
לו היתה לי סמכות כלשהיא הייתי אומרת שבוודאי בעת הזאת, בחטיבת הביניים אין סיבה להצמד ל"חומר" שועדת מקצוע קבעה שאי אפשר בלעדיו, אלא צריך לפנות דווקא ללמידה אחרת, עצמאית או קבוצתית, של מה שמעניין אותם – וקובעת עתים לשיתוף ומנחה את הלמידה אבל לא מלמדת; הייתי משקיעה זמן בפטפטת קבוצתית, ולא מרשה לעצמי להרגיש שזה בזבוז, כי זה לא. הייתי מנצלת את העובדה שאני לא צריכה ללמד אותם לקרוא וגם אין בגרות שמאיימת עלי.

למרבה הצער אין לי פתרונות קסם. למידה בזמן חירום, בעיקר אם היא מהבית, נשענת על הלמידה והקשרים שיצרנו במהלך השנה. אבל אפשר לנסות. למשל, לנסות את מה שעושה שרון רחמים כל השנה, ומנצלת בימי קורונה – https://www.edunow.org.il/edunow-media-story-257676?fbclid=IwAR1VQgw-Jcg6V-RHIrlFAIc_wflwxVa-NEAomJZaS3OxwIg4z2saEmRdTF8. לדבר על אקטואליה, להפיג חששות. לתת מקום להומור.

והדבר האחרון שאני רוצה לומר הוא "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להבטל ממנה". את מתוסכלת כי התלמידים חשובים לך. זה לא מעט. כל דבר שתעשי אתם – יהיה משהו שעשו אתם. יותר מזה את באמת לא יכולה.

תודה שכתבת, ענבר. מחכה אתך לימים טובים יותר. מקווה שהלמידה של הימים האלה, גם אם לא היתה אפקטיבית במובן של הספק חומר, תהיה אפקטיבית בהארת צרכים שונים של למידה והתפתחות מקצועית שלנו, המורים.