הנוסחה הקובעת לשאלה מיהו אדם זקן בעיניך, אומרים אצלנו במשפחה, הוא שורש הגיל שלך כפול 10.
הנוסחה הזו יכולה להסביר את העובדה שלפני אי-אילו שנים, כששימוש בווטסאפ עוד עלה 0.99$ לשנה, פתחו התלמידות שלי עיניים תמהות-עד-מעריצות: המורה, את יודעת מה זה WhatsApp?!
אז כן, אני יודעת, למרות שבנעורי שיחקתי עם הדינוזאורים בחצר ובטח גם יצאתי ממצרים. ואני גם יודעת שמאז ההתפעמות הזו הפכה ווטסאפ לאפליקציה נפוצה מאד בישראל, מה שהופך אותה לכלי נהדר ללמידה מרחוק. ולמרות שלא לכל התלמידים יש סמארטפונים, ולמרות שמשרד החינוך לא מעודד שימוש בה, אני רוצה לדבר על איך בכל זאת כן. איך, אם יש לכם ווטסאפ, וגם לתלמידים שלכם יש – אפשר לעשות בו שימוש נהדר ללמידה מרחוק: הן ללמידה סינכרונית והן ללמידה א-סינכרונית.
אבל עוד לפני הלמידה, בואו נבין רגע את
ווטסאפ – מהי, ומה היא לא?
ווטסאפ היא רשת חברתית.
היא לא סביבת למידה, ולא סביבת עבודה. היא לא ספריית קישורים ולא אלבום תמונות.
זה אומר שיש בה
- שיח קולח, שהתלמידים מורגלים בו, והוא מורכב ממילים ומאימוג'ים
- זרימה לא עקבית של מלל, סרטוני וידאו, תמונות, גיפים, קישורים, קבצים והקלטות
- "מדור" שמירה של מדיה, מסמכים וקישורים
- קבוצות בהן כל המשתתפים מפרסמים, או שרק המנהלים מפרסמים
- רשימות תפוצה, בהן שולחים פעם אחת הודעה, כל משתתף מקבל אותה בערוץ אישי ויכול להגיב באופן אישי
- תגובתיות המיוחסת להודעה אחת בלבד
- סדר כרונולוגי
אבל אין בה
- שירשור לפי נושאים
- היררכיה של הודעות
זה אומר שהיא לא מתאימה לשמש סביבת למידה או ספריית מידע, אבל היא מצוינת לדיונים ולשיתופים. זה אומר שלא צריך ללמוד אותה משום שהיא מוכרת היטב למשתתפים. וזה אומר שאפשר לעשות בה שימוש סינכרוני וא-סינכרוני.
קבוצת ווטסאפ א-סינכרונית
קבוצה כזו יכולה לשמש לצורך למידה והתייעצות שאין להם גבולות זמן ברורים, וכן להודעות ועדכונים.
היא מתאימה לשמש כ
- מקום להתייעצות תוך כדי למידה עצמאית: כל אחד לומד בבית, בזמנו החופשי. בקבוצה משתפים דברים מעניינים ושואלים שאלות
- בסיס לכיתה הפוכה (1): זה המקום שבו נותנים טיזר לשיעור. זה יכול להיות סרטון קצר, כמה משפטים, הפניה למקור ברשת, אפילו סקר או שאלה שיש להשיב עליה
- בסיס לכיתה הפוכה (2): זה המקום שאליו יעלו תלמידים חומרים לקראת שיעור. למשל, תמונה שקשורה לנושא השיעור שנלמד, טקסט מספר או שורה משיר
- תירגול, שיכול להיות "משחקי", כמו חידות, או רציני, כמו תירגול לפני בחינה
- מקום להעלות אליו תוצרי למידה, או תוצרי-ביניים
- מקום להעלות אליו סיכום קצר של שיעור
בכל המקרים האלה, היתרון בשימוש בקבוצה הוא שחברי הקבוצה יכולים לענות גם הם, ולא רק המורה. היא לא מוגבלת בזמן שימוש (למרות שכדאי לקבוע גבולות: רק בין 8:00-22:00, למשל). ובכל רגי נתון אפשר להפוך אותה מקבוצה שרק המורה שולחת בה הודעות לקבוצה שכולם יכולים לשלוח.
קבוצת ווטסאפ סינכרונית
מבחינה טכנולוגית מדובר באותה קבוצה בדיוק, כמובן. אבל אני רוצה להציע שימוש סינכרוני בקבוצת ווטסאפ.
בפוסט הקודם, שעסק בלמידה סינכרונית, דיברתי על פלטפורמות ללמידה כזו: zoom, למשל, או כל פלטפורמת וידאו אחרת. אבל אם רוצים דיון ער, ההמלצה הכי טובה שלי היא על קבוצת ווטסאפ שכולם נמצאים בה באותו זמן.
ככה זה עובד:
קובעים שבתחילת זמן השיעור כולם נכנסים לקבוצה. מעלים תמונה, או שאלה, או סרטון – לא משנה מה – ומבקשים מהתלמידים להגיב. כמו קבוצת ווטסאפ, נו. העניין הוא שכשהקבוצה סיכנרונית יש תגובתיות ומתעורר דיון. תלמיד לא צריך לחכות שעה עד שמישהו יראה ושעתיים עד שמישהו יגיב: זה הזמן להודעות, לשאלות ולתגובות.
המורה יכולה לעצור את הדיון בכל רגע נתון (על ידי הפיכת הקבוצה לכזו שרק מנהלים שולחים בה הודעות), לשאול שאלה מכוונת, להכניס עוד מקור או טיזר – וכולם רואים, כי יש הפסקה מסוימת ומיקוד. ואז חוזרים להגיב כמו קודם.
מלבד ההבדל הזה, של דיון שיש בו זמן מוגבל ושכולם חווים את הלמידה באותו זמן – ניתן לעשות בקבוצה אכל מה שמתאים לקבוצה א-סינכרונית. אחרי הכל, כאמור, קבוצה היא קבוצה.
ועוד מילה על למידה מרחוק בכלל ועל ימי קורונה בפרט.
אני מאמינה בקשר פנים-אל-פנים, אבל יותר מזה – אני מאמינה בקשר. ובעיקר אני מאמינה ב
להשתמש בכלים זמינים
זה עניין של התבגרות שלי כמורה: פעם חשבתי שיותר כלים דיגיטליים זה יותר מעניין, ויותר "להכין את הילדים לעתיד". אבל הנה, הגיע העתיד, וההווה דורש מאיתנו לשמור על קשר מהבידוד: מהמיטה, מכוס הקפה, משטיפת הכלים – כל אחד וענייניו. כמה שזה יהיה יותר קל, יותר זמין, יותר מגיב – כך זה יקרה יותר.
קבוצת הווטסאפ תורמת לתחושת שייכות. כשאנחנו מפעילים אותה, כמורים, ודואגים שיהיה בה שיח נכון, ואין תלמיד שהוא מחוץ לקבוצה – אנחנו מסייעים לתלמידים להיות חלק מהשיח החברתי. זה חשוב לא פחות מלמידה.
ועוד דבר. הקורונה הביאה למבול קבוצות פייסבוק (וגם ווטסאפ) שמדברות על כלי תקשוב. למשל, קבוצה שהקימה ספי רינצלר, ראש תחום פיתוח מקצועי של סגלי הוראה באו"פ, שסיכמה את המחשבות שלה על שימוש בווטסאפ ללמידה. היא מדברת על עבודה מול סטודנטים, ומטרות השימוש בווטסאפ שונות שם, אבל העקרונות דומים.
כמובן, יש עוד אפשרויות זמינות ללמידה מרחוק
בשני הפוסטים הבאים אני מביאה ודוגמאות לכאלה: דוגמאות ללמידת העשרה – מוקאתון (שגם הוא עושה שימוש בווטסאפ!) וערב למידה של "מחוננים בלילה", ודוגמאות ללמידה "רגילה", אבל מרחוק – משיעורי הסטוריה ומהיערכות של בי"ס ניו-יורקי למצב החדש.
ומה אתכם?
יש לכם דוגמאות מלמידה מרחוק?
ואולי אתם בכלל מתנגדים לה בכל לבבכם?
את הכל אשמח לשמוע, כאן למטה, בתגובות.
4 תגובות
תקשיבי, זה כנראה נהיה ממש להיט הדבר הזה, כי גם אצלנו באורט התייחסו לזה.
אצלנו זה נבע מצורך בקרב אוכלוסיות שאין להן רוחב פס מספיק בשביל כלים כבדים יותר, אבל מטבע הדברים זה יכול להתאים לכולם.
https://www.ort.org.il/whatsapp
נילי מוזס-בלוך, שבתפקידה הרשמי היא מפתחת תכנים ופדגוגיה במו"פ של אורט (ובתפקידה הלא-רשמי היא הבולדוזרית שלי לענייני כתיבת פוסטי לילות כימים) פיתחה מדריך מעולה ללמידה בווצאפ. יש בקישור הנ"ל מצגת שמפרטת אילו סוגי פעילויות אפשר להעביר שם, איך להכין שיעור שיועבר בווצאפ, ועוד דברים. יש גם מדריך (בעברית, בערבית ובאנגלית), ואפילו פיתחו אצלנו מדבקות ווצאפ (!) שעוזרות למורה לארגן את הלמידה בווצאפ: עכשיו מקשיבים, מקיימים דיון, לקראת סיום (נראה לי שזו המדבקה הכי כיפית 🙂 )
נ.ב.
מצחיק לגלות שהפוסטים נכתבו ממש באותה התקופה…
זה ממש מעניין.
אחרי ההתנפלות על הזום החל חיפוש של דברים אחרים, נגישים יותר. הרשתות החברתיות תמיד נמצאות שם ברקע ומזמינות שימוש – ברוב בתי הספר, כמובן, אלה שיש להם ווטסאפ מגיל מאד צעיר – למרות שאינן מיועדות ללמידה.
המדריך נהדר! מכניסה לפוסט, ושולחת למתעניינים אצלי. מדבקות הווטסאפ גם הן רעיון מעולה, שמעתי עליו בכנס של המזכירות הפדגוגית (לא יודעת אם זה מישהו מאצלכם או לא), ואהבתי את זה כי הן נותנות את הסדר שכל כך חסר ברשתות חברתיות. להגיד שאחרי כל אלה הווטסאפ מתאים כסביבת לימוד – זה יהיה מוגזם, אבל אני יכולה להבין את מי שיעדיפו אותו על פני כל סביבה מסודרת אחרת.
שלום רחל,
בנסיבות הקיימות אני לא רואה אפקטיביות בלמידה מרחוק..
ללא הכנה מוקדמת ולמידה על הכלים המתוקשבים, צפים קשיים רבים גם של התלמידים..נתקלתי התלמידים רבים אשר מתקשים לתפעל את האפליקציות השונות ולא מוכנים להשקיע מאמץ בלמידת הכלי/האפליקציה. מה שמוביל אותי לעניין הבשלות.
ללא ספק סטודנטים או נבחנים לבגרות חשים מחוייבות להתקדמות הלימודים, גם אם היא מרחוק..
תלמידי חטיבת ביניים, אותם אני מכירה, אינם חשים כי הם מחוייבים ללמידה. הם מתקשים לרכוש משמעת עצמית בסביבה הביתית והנוחה, וגם חסרת גבולות.. ככל שעובר הזמן, שיתוף הפעולה שלהם הולך ופוחת..
לסיכום- באופן אישי אני לא רואה שהלמידה מרחוק, בנסיבות הקיימות, נושאת פרי
שלום ענבר,
את כותבת על האפקטיביות של הלמידה מרחוק בנסיבות הקיימות – ואני לא יודעת אם כבר אפשר להעריך אותה. גם בגלל שאנחנו בתוכה, גם בגלל שהיא עוד טריה ממש. אבל כן רוצה להתייחס למה שאת כותבת על הקושי.
אתמול, אחרי שפרסמתי את הפוסט, התפניתי לקרוא פוסט מצוין של ליאת פלד – https://www.movilim-shinuy.com/post/למידה-מרחוק – והיא כתבה שם משפט שאני חייבת לצטט:
"ההיכרות עם הפלטפורמות השונות התומכות בלמידה מרחוק וקשיי ההסתגלות הן חלק מלמידה של כלים בעידן החדש. על כן, שיעורים ראשונים בהם יהיה מעט בלבול וחוסר סדר הם לא 'בזבוז זמן' של למידה, הם ה-למידה".
וכשאני קוראת את מה שאת כותבת, על קשיי החיבור, אני רוצה להגיד: זו למידה. ואולי זו מטרת הלמידה העיקרית בתקופה הזאת: ההבנה שלמידה היא לא (רק) מה שהתרגלנו (תלמידים יושבים בכתה, מורה מלמד), ויש בה עמל, חלקו טכני וחלקו אינטלקטואלי. ככל שנבחר בפלטפורמות מעטות ומוכרות ונמצה את יכולותיהן כך יגדל שיתוף הפעולה.
אבל עוד משהו את כותבת, כאוב ומדויק: את כותבת על חטיבות הביניים. ופה אני אומרת בצער: חטיבות הביניים הן יצירה איומה, והשם שלהן – עוד יותר. ממש כמו תקופת ימי הביניים (אני מורה להסטוריה, אי אפשר להוציא את זה ממני) – מדובר בגיל חשוב, סוער, משמעותי, שמערכת החינוך שמה אותו כשלב ביניים בין דבר חשוב אחד (יסודי) לדבר חשוב אחר (תיכון), ולא מתייחסת אליו ברצינות הראויה לו. זה נכון בשגרה ועוד יותר נכון בעת חירום.
לו היתה לי סמכות כלשהיא הייתי אומרת שבוודאי בעת הזאת, בחטיבת הביניים אין סיבה להצמד ל"חומר" שועדת מקצוע קבעה שאי אפשר בלעדיו, אלא צריך לפנות דווקא ללמידה אחרת, עצמאית או קבוצתית, של מה שמעניין אותם – וקובעת עתים לשיתוף ומנחה את הלמידה אבל לא מלמדת; הייתי משקיעה זמן בפטפטת קבוצתית, ולא מרשה לעצמי להרגיש שזה בזבוז, כי זה לא. הייתי מנצלת את העובדה שאני לא צריכה ללמד אותם לקרוא וגם אין בגרות שמאיימת עלי.
למרבה הצער אין לי פתרונות קסם. למידה בזמן חירום, בעיקר אם היא מהבית, נשענת על הלמידה והקשרים שיצרנו במהלך השנה. אבל אפשר לנסות. למשל, לנסות את מה שעושה שרון רחמים כל השנה, ומנצלת בימי קורונה – https://www.edunow.org.il/edunow-media-story-257676?fbclid=IwAR1VQgw-Jcg6V-RHIrlFAIc_wflwxVa-NEAomJZaS3OxwIg4z2saEmRdTF8. לדבר על אקטואליה, להפיג חששות. לתת מקום להומור.
והדבר האחרון שאני רוצה לומר הוא "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להבטל ממנה". את מתוסכלת כי התלמידים חשובים לך. זה לא מעט. כל דבר שתעשי אתם – יהיה משהו שעשו אתם. יותר מזה את באמת לא יכולה.
תודה שכתבת, ענבר. מחכה אתך לימים טובים יותר. מקווה שהלמידה של הימים האלה, גם אם לא היתה אפקטיבית במובן של הספק חומר, תהיה אפקטיבית בהארת צרכים שונים של למידה והתפתחות מקצועית שלנו, המורים.