איפה עבדת איתם?

עבדתי עם מחוננות ומחוננים 14 שנים: לימדתי במשך עשור באולפנת "טליה" למחוננות ולמצטיינות בירושלים, ושנה אחת במרכז המחוננים "אפיקים" בגוש עציון. במקביל התחלתי לעבוד בהדרכת מורים דרך האגף למחוננים ולמצטיינים במשרד החינוך.

בחמש שנים האחרונות שלי באגף הייתי מתכללת מחוז מרכז (אם מעניין אותך לדעת איך עושה מתכללת, סיפרתי על זה כאן). במסגרת זו ביקרתי במרכזי העשרה ובכיתות המחוננים במחוז, הדרכתי מנהלים ומורים: במסגרות המחוננים, בהשתלמויות רכזי השתלבות, בבתי ספר שמזמינים אותי ובמפגשי מפקחים. בנוסף, פיתחתי השתלמות מקוונת בנושא הוראת מחוננים ומצטיינים בכתה ההטרוגנית עבור מכללת הרצוג.

ואז בא טוויסט בעלילה: ביולי 2022 עזבתי את משרד החינוך והתחלתי לנהל את מחלקת החינוך בקדומים.

במלים אחרות, כבר חצי יובל אני עוסקת בחינוך ובלמידה.

ומה הביא אותך לעבודה כזו?

במבט לאחור, אני יכולה לומר שההוראה באולפנת טליה, יחד עם החיפוש המתמיד אחר פדגוגיה, היא שהביאה אותי להתמחות בהוראת מחוננים במסגרת לימודי תעודה באוניברסיטה העברית. משם הגעתי להדרכה באגף למחוננים ולמצטיינים – הדרכתי מורים בתוכנית "אמירים" למצטייני בתי הספר, המשכתי בהדרכת תקשוב ארצית במסגרות האגף ובסוף הגעתי לתפקידי כמתכללת כשבאמתחתי היכרות מעמיקה עם המסגרות השונות למחוננים ולמצטיינים. ומשם עברתי אל הצד השני בשותפות הזו של מערכות חינוך בישראל, הלא הוא השלטון המקומי.

ומה עוד עשית, חוץ מללמד מחוננים?

אני מגדלת כאלה כבר 30 שנה*, ונשואה (רק לאחד!) כבר 32, ומכירה מאז שנולדתי (זהו, נגמרו המספרים). וככה יוצא שכשאני בעבודה אני צובטת את עצמי מדי פעם, לראות שאני בעבודה ולא בבית, ולהיפך.

וככה בעצם התחיל הבלוג הזה. חיפשתי מקום משלי לחשוב בו בקול: על מה שעשיתי, עושה, אעשה; על חינוך והוראה ולמידה – באופן כללי, ועל חינוך והוראה של מחוננים ומצטיינים בפרט; ועל הוראת הסטוריה שמעודדת תלמידים לחשוב, כי זה מה שמעניין אותי כבר שנים רבות. ומדי פעם גם על דברים אחרים, מן הגורן ומן היקב, כי כשחושבים – קורה, מדי פעם, שחושבים גם על דברים אחרים…

וגם בשנה האחונה, בה למדתי לתואר שני נוסף במדיניות ציבורית, ועברתי לנהל מחלקת חינוך – הסקרנות והעניין לא השתנו. להיפך, הם קיבלו עומק נוסף, ואני חושבת שגם הכתיבה שלי כך.

מזמינה אתכם להצטרף אלי, פעם-פעמיים בחודש. לחייך (בד"כ), לחשוב אתי, להגיב, לשאול ולייעץ.

יהיה מעניין.

משהו על השלושה שאני מגדלת, ויופיעו פה מדי פעם. מאחר שזו ממש לא אשמתם שאמא שלהם כותבת, חיפשתי עבורם שמות לבלוג. הצעתי "אריה, ג'ירפה ומיץ פטל". הם הציעו בתגובה את "האריה, המכשפה וארון הבגדים" ו"אף אוזן וגרון", במיוחד לכבוד התתרן. אבא שלהם רצה שאלך על "שוקולד מנטה מסטיק" ואסגיר את גילנו המתקדם. החלטתי שאם כבר הולכים על הסטוריה – לפחות ננציח אירועים מכוננים; וכך הלכתי בעקבות השיר "הננו חומה" וכיניתי אותם גשם, שלג ורוח-סערה, ללא שמירה על כרונולוגיה או עקביות.

כשנה לאחר שנולד הבלוג הצטרף בן חדש למשפחה. ככה זה, שני עשורים פלוס יש שלושה, ואז האחת הופכת לזוג. למען הנוחות, "רוח-סערה" הפך, בשלב זה, לרוח וסערה, לפי הצורך. ואז הפכנו סבים, ובהמשך קיבלנו עוד בת וגם נכדות נוספות, וחוקי הקומבינטוריקה מאפשרים לי יותר צירופים, מה שהופך את הכתיבה למשמחת אפילו יותר.