הרצאות

"הוא לא כזה מחונן". "אבל היא דווקא חברותית". הרי מחוננים הם המוזרים האלה, שמצליחים בכל דבר בלי להתאמץ, ושכולם יודעים שיש להם בעיות חברתיות. לפחות זה מה שמסתתר מאחורי המשפטים האלה, שאני שומעת בחדרי מורים רבים. וזה לא רק המורים. "לא ברור לי איך הוא

"הם עוזרים לאחרים! זה מעסיק אותם, וזה גם חינוכי" "הם יכולים לקרוא ספר כשהם מסיימים את המטלה, או שנותנים להם מטלה נוספת, ובלבד שלא יפריעו" "למה צריך לעשות איתם משהו? הם מסתדרים לבד. תני לי להשקיע במתקשים" מחוננים ומצטיינים, כמו כל התלמידים בכיתה ההטרוגנית, באים

"יש מורות יצירתיות, אני לא כזאת" – אומרות לי מורות. וכשאני מבררת למה הן מתכוונות כשהן אומרות "יצירתיות" הן מספרות על קישוט הכיתה, על דפי עבודה מיוחדים ועל פעילות יצירה מגוונת לסיכום נושא שנלמד. כמעט אף פעם הן לא מדברות על חשיבה. אבל יצירתיות היא

"אז הרצל בכלל לא היה ציוני", זוקפת ס' את ראשה מהשולחן האחורי של הכתה. השיעור – שיעור הסטוריה, והכיתה – י"א, מב"ר. זו הפעם הראשונה שתלמידה אומרת לי את זה, ואני שמחה: כי זו הזדמנות נהדרת לברר את משמעותו של המושג שעומד בבסיס החומר לבגרות: