יש לי מושג: למה חשוב ללמד מושגים ואיך עושים את זה בכיתה

"אז הרצל בכלל לא היה ציוני", זוקפת ס' את ראשה מהשולחן האחורי של הכתה.

השיעור – שיעור הסטוריה, והכיתה – י"א, מב"ר. זו הפעם הראשונה שתלמידה אומרת לי את זה, ואני שמחה: כי זו הזדמנות נהדרת לברר את משמעותו של המושג שעומד בבסיס החומר לבגרות: מהי, בעצם, ציונות.

"מושגים מתהווים כאשר האדם מוצא מכנה משותף לתופעות אחדות שאותן הוא מייחס לסוג אחד בעל אופי מוגדר… ההמשגה היא תולדה של פעילות שכלית שהאדם מפעיל כאשר הוא נדרש להתמודד עם בעייה ולפתור אותה" – כך כותבים שלמה שרן ויעל שרן בספרם "ליקויי למידה ותיקונם".

לעתים נדמה לנו, שפתרון בעיה הוא דווקא דוגמא להתמודדות עם מקרה פרטי, ולא להמשגה, כי אין בעיה דומה לחברתה. אבל מסתבר ש

המשגה חיונית לפתרון בעיות – דווקא משום שהיא בונה עולם רחב של הבנה:

"ההמשגה מורכבת, בין השאר, משתי פעולות פסיכולוגיות יסודיות: הפשטה והכללה… אחרי שהגיע האדם דרך מעשה ההפשטה למושג מסויים ביחס לקבוצה אחת של תופעות (למשל , ילד הגיע למושג של כלי רכב לאחר שבדק עגלה, אוטובוס ומכונית) הוא עשוי להשתמש במושג הזה גם לגבי דגמים נוספים או קבוצות נוספות של אותן התופעות השייכים, לדעתו, לסוג הכללי המסויים… כך הולכות תופעות רבות בעולם ונכללות בתוך מערכת המושגים של האדם והודות לתהליך זה מסוגל האדם לתפוס את עולמו כמרחב מאורגן ובעל הגיון…"

בכל תחום-דעת יש מושגי-יסוד, כאלה שבלי להבין אותם לעומקם לא ניתן ללמוד את התחום ברצינות. בפוסט הזה אני מדגימה דרכים להמשגה באמצעות מושגים מתחום ההסטוריה: התיוונות, ציונות, מסורת ומודרנה. אבל בכל יחידת לימוד יש מושגים כאלה, פחות רחבים, ובכל זאת – מושגים.

איך מלמדים מושגים באופן מענין, רלוונטי, וחשוב מכל – יעיל?

בפוסט הזה אציע ארבע דרכים, ואף אחת מהן איננה "כתבו על הלוח את ההגדרה המילונית, צוו על תלמידים להעתיק אותה למחברת והניחו שהם מבינים את המושג".

דרך #1: המשגה באמצעות היפר-לינק בויקיפדיה

הרעיון הזה הגיע מאביטל וייס – מורה להסטוריה בכיתת "נחשון" בבאר שבע, וחשוב יותר: אחיינית שלי.

הנושא היה בכלל שאילת שאלות, כמבוא לתוכנית תמ"ר (במסגרתה יכתבו התלמידים עבודת חקר במקום להיבחן בבחינת הבגרות בהסטוריה). אביטל גילתה בהפתעה שתלמידיה – תיכוניסטים בכיתת מצטיינים – לא ממש יודעים להסביר מהי ציונות, ביקשה מהם לפתוח ויקיפדיה בערך "ציונות" ולכתוב שורת פתיחה לפסקה בנושא הציונות מתוך ערך זה. לאחר מכן עליהם להיכנס לאחד מהקישורים אליהם מפנה הערך, על פי בחירתם, לכתוב עוד שורה, ושוב – פעמיים נוספות. לכל אחד יצאה פסקה של 4 שורות שמסבירה מהי ציונות, ומסתעפת למושגים הקשורים לציונות. והשורות שונות מתלמיד לתלמיד, משום שכל אחד בחר להיכנס לקישורים שעניינו אותו.

כשמציעים לי משחק אני חייבת לנסות בעצמי: הלכתי לויקיפדיה ושוטטתי בכמה מסלולים של ציונות. לא חיפשתי; נכנסתי לקישור שהעין התבייתה עליו.

ככה זה נראה – צילמתי את המשפטים שהשתמשתי בהם בכל ערך, ואת הפסקה שכתבתי על פיהם:

מילאתי אחר הוראותיה של אביטל. ניסיתי להיות תלמידה ולבחור את המשפטים הראשונים, לא לעבוד קשה מדי… הקפיצות בין הקישורים לא באמת לימדו אותי ציונות מהי, אבל הם פתחו לי עולמות ושמות ומושגים שקשורים, ישירות או בעקיפין, לציונות. הצורך לכתוב פסקאות חייב אותי לברור מידע חשוב ועודד אותי לקשר את הפסקאות זו לזו כדי לקבל טקסט בעל משמעות.

חשוב לציין שאביטל לא תכננה את הפעילות הזאת. 7 דקות לכתיבה היו לי, היא מסבירה, ועוד כמה דקות לדבר על זה  – תלמידים הקריאו את הפסקאות שכתבו, ראינו כמה הן שונות זו מזו, והבינו שהחומר מספיק רחב כדי לכתוב עליו אלפי עבודות שונות – ושהנושא הוא באמת, באמת, לבחירתם.

למעשה, זו פעילות שמזכירה קצת

דרך #2: למידה באמצעות מפת מושגים

יתרונותיה של מפת מושגים על פני שמש אסוציאציות הם בכך שהמפה אינה הירארכית, והיא מאפשרת עבודה במגוון צורות: אישית (תלמיד בונה את המפה שלו), זוגית וקבוצתית (ארבעה עד שישה תלמידים מכינים מפה גדולה, על גליון). הסבר בסיסי ליצירת מפת מושגים ככלי לשימוש נוח בכיתה תמצאו כאן, וכדאי לצפות גם בסרטון הזה של טוני בוזאן כדי להרחיב את היריעה.

הכנת מפת מושגים ביחידות, בזוג או בקבוצה יכולה להיעשות בכיתה בו-זמנית, כמו שתיארתי כאן:
ודרך רביעית, חשובה, להמשגה – היא

דרך #3: המשגה באמצעות תמונה ומילים (אחרות)

"אילו היית חיה, איזו חיה היית?" – קרוב לוודאי שנתקלתם בשאלה הזו בראיונות עבודה, בפעילויות גיבוש לצוות או בימי הולדת של חברים (וקרוב לוודאי שמישהו ענה "עצלן", אבל תשובות צפויות הן נושא לדיון אחר).

דימויים ומטאפורות הם כלי חשוב להעשרת שפה, להרחבת אופקים, וגם – להמשגה.

לקראת לימוד על האימפריה היוונית, בכיתה ז', רציתי לדבר על אחת התופעות שהיו ייחודיות לאימפריה, ואנחנו מכירים אותה היטב מהעולם היהודי – תופעת "ההתיוונות". תיארתי את השיעור בפירוט בפוסט התיוונות – שיעור לחנוכה: למידה סביב מושג, והוא אכן יכול לשמש הן ברצף שיעורי הסטוריה והן בשיעור מיוחד לכבוד החג.

דרך #4: המשגה באמצעות צילום

שדברתי עליה בכנס "יוצרים חינוך" וגם סיכמתי אותה בפוסט, וסיפרתי על ההתנסות הראשונה שלי בהמשגה כזאת, בשיעור הסטוריה ראשון של שנת הלימודים, כששלחתי את תלמידותי לצלם מסורת ומודרנה ברחובות ירושלים.

הפעילות הזו הביאה אותי לבחור בתמונת הנושא של הפוסט, זו שבראש הדף. כי התמונה צולמה במקום ובזמן מסוימים, אבל היא יכולה להופיע כתמונה שמסייעת להבנת מושגים (אני יכולה לחשוב על שני מושגים כאלה, לפחות. אם יש לכם רעיון, מוזמנים לשתף אותי בתגובות).

אז מה היה לנו כאן?

עוד לפני שהתחלנו, היה ברור שלמידה חייבת לכלול המשגה.

וברור שהמשגה היא הרבה יותר מאשר שימוש בהגדרה המילונית של המושג.

ברור שגם בדרכים "המסורתיות" של העלאת אסוציאציות בעל פה או באמצעות "שמש אסוציאציות" על הלוח ניתן לעשות המשגה.

ועוד ברור שהמשגה רחבה הופכת את הלמידה למעניינת, רלוונטית ועמוקה.

אני מציעה לגוון את השיטות, לבחור גם בשיטות שמכריחות את כל תלמידי הכיתה לעבוד (ולא רק את המהירים שבהם), לעבוד לבד וביחד. הגיוון תורם ליצירת עניין, וזה חשוב. אבל חשוב עוד יותר ללמד את התלמידים מהי המשגה וכיצד בונים אותה. גם זו מיומנות למידה, והיא חשובה לפחות כמו הידיעה מה זו ציונות.

~~~

יש לכם דרכים נוספות ללימוד מושג? – אשמח מאד אם תכתבו לי!

ניסיתם? הצליח? לא הצליח? – גם לאלה יש מקום כאן למטה, בתגובות.

~~~