רחל ארליך

רחל ארליך

המרדף אחר לומד עצמאי

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
ציור קיר נחלאות מצלמת רחוב

מה משותף ללמידה משמעותית, ממשלת שינוי ולומד עצמאי?

למידה משמעותית פרצה לחיינו לפני כשבע שנים והזמינה את כולנו "לחשיבה מחודשת, לסיבוב של 360 מעלות", כפי שהתפייטה אז בכירה במשרד החינוך. ממשלת השינוי היא מילת השנה שנכנסה לתוקפה מיד אחרי שנפרדנו מגידול אקספוננציאלי וחיסונים. ולומד עצמאי? הוא היה פה מאז ומתמיד. אבל אולי אף פעם לא, כפי שגילתה לנו הלמידה מרחוק בימי הקורונה.

למידה עצמאית, ממשלת שינוי (ואיחוי וריפוי) ולומד עצמאי הם חלום. הם חלומם של הורים ומורים, פרוגרסיבים ושמרנים, הם בעד כל מה שטוב ונגד כל מה שרע במדינה בכלל ובמערכת החינוך בפרט. העניין הוא שאחרי כל ההסברים האלה אנחנו לא יודעים מהם, בעצם, למידה משמעותית ולומד עצמאי וממשלת שינוי…

ובכן, אם לא יודעים משהו – סימן שיש מה ללמוד. אז לפני כמה חודשים התחלתי במסע של למידה עצמאית בעקבות "הלומד העצמאי".

שלב 1: איפה מוצאים לומד עצמאי?

שאלה טובה. כשפו הדב וחזרזיר רצו ללכוד פילנפיל הסביר חזרזיר שהמקום הטוב ביותר לחפור בו בור הוא במקום בו נמצא הפילנפיל רגע אחד לפני שהוא נופל לבור. אבל אני פחות הרפתקנית מפו וחזרזיר. לפיכך בחרתי בדרך המלך: שאלתי בפייסבוק.

למעשה, שאלתי בשני מקומות: גם בקיר שלי (שם שאלתי על חוויותיהם של חברי) וגם בקבוצת הורים לילדים מחוננים (שם ביררתי האם ילדים מחוננים הם "לומדים עצמאיים"). הסתבר שזה היה מעשה מחוכם ביותר, משום שקיבלתי תגובות שונות מאד בכל אחד מהם. ככלל, מי שכתבו על עצמם סיפרו על למידה מסודרת, ידעו לומר איך למדו ומה עבד להם. לעומתם, מי שדיברו על למידה של הילדים שלהם סיפרו על ילדים שלומדים מהאוויר: הוא מדבר ספרדית, אני לא יודעת מאיפה. פתאום הוא מכיר את האותיות. הוא יודע מספרים בלי שלימדנו אותו. ההרגשה היא שמספיק ש"נשים" את הידע במקום שבו הילדים מסתובבים והלמידה כבר תתרחש מאליה.

שלב 2: אני לומדת עצמאית על לומד עצמאי

במקביל לשרשורי הפייסבוק הללו התחלתי ללמוד.

  • קראתי כל מה שיכולתי לשים עליו יד

    התחלתי עם פוסט של נצחיה פלג שחושבת שהדרך לפיתוח לומד עצמאי עוברת דרך מלווה למידה, שהתנסה בעצמו בלמידה עצמאית. המשכתי לפוסט של חנן יניב. כבר סיפרתי פה בבלוג שאני אוהבת לקרוא את חנן. הוא מרגיז אותי לעתים קרובות, וזו סיבה מצוינת לחזור אליו. באתר של שאיפה גיליתי ערימת קישורים בנושא וחיטטתי בה במשך כמה ימים. חיפשתי עצמאית. חלק מהמקורות מצאתי בחיפוש ישיר, חלק הם כאלה שהשתרשרו לי ממקור טוב אחר. לא תכננתי מראש מסלול של מקורות אלא שילבתי בין חיפוש מושכל (בכל זאת, אני מהתחום) עם "מה שיוצא - אני מרוצה". כמובן, לא את הכל שמרתי לשימוש עתידי.

  • דיברתי עם כל מי שיכולתי

    העליתי את הנושא בקבוצת שיח של מנהלי מרכזי מחוננים, שוחחתי עם האיש והילדים ובעיקר ניהלתי שיחה מרתקת עם ענת בזק שהיא מורה, מחנכת ומנחת מורים שמתמחה בעיצוב חללי למידה. "לומד עצמאי זה מושג קצת מוגזם", אמרה לי ענת בתחילת השיחה, "אולי בדוקטורט זה כבר קורה... האם זו בכלל שאיפה שלנו? שכולם יעשו דוקטורט?" חשבנו יחד והגענו למסקנה: הדגש של למידה עצמאית הוא על אחריות לתהליך הלמידה ועל המוטיבציה לקיומה.

    יש כל מיני דרכים ללמוד, האירה לי ענת: "לומד עצמאי בוחר בכל פעם מחדש את דרך הלמידה שלו מתוך דרכים רבות אפשריות. ולמה לא, בעצם? הרי לפעמים בא לי לצאת למסעדה חלבית, ולפעמים לבשרית; לפעמים ספר ולפעמים סרט". כמובן, ככל שסביבת הלמידה תהיה יותר דיפרנציאלית ותאפשר יותר מגוון ובחירה בלמידה נראה יותר מופעים של למידה עצמאית. אבל לשאוף להגיע ללומד עצמאי - זה קצת יומרני, בטח בגילאים הצעירים.

  • עזרתי להכין סדנה על לומד עצמאי

    דפנה הרן, חברתי להדרכה באגף למחוננים, התבקשה להכין סדנה ליום למידה של צוות האגף וגייסה את שלומית פישר, חברה נוספת במסעות ההרהורים שלי, ואותי. התגייסתי בשמחה. הכנת סדנה היא דרך נהדרת ללמוד נושא. מפה לשם הגענו לאותה תובנה שליוותה אותי מאז השיחה עם ענת: להיות לומד עצמאי זה לאו דווקא ללמוד לבד, בלי מורים, אלא זה לרצות ללמוד ולנהל בפועל את הלמידה הזו.

  • הקשבתי בתשומת לב להרצאה

    ההרצאה של ערן ברק מדינה פתחה את יום הלמידה בו העבירה דפנה את הסדנה שלה. נושא ההרצאה היה Agency - המערכת הפנימית של האדם שמניעה אותו לפעולה מודעת, לרצון להשיג מטרות ולהשפיע. בתהליך הלמידה אנחנו מדברים על מסגרת חינוכית ששואפת ללומד שמוביל את עצמו. ההרצאה חידדה לי את מסקנות השיחות שלי עם ענת ועם דפנה ושלומית: לומד עצמאי מתקשר למושג Self-Directed Learner יותר מאשר ל Self-Regulated Learner. כלומר, הלומד העצמאי הוא לא זה שמווסת את עצמו בתוך התהליך אלא זה שיש לו אמירה על מה שהוא רוצה ללמוד, והמטרות שלו גוזרות עבורו תהליך למידה שהוא שולט בו, מתוך אותו צורך או סקרנות פנימית.

  • הצטרפתי לקהילת מורים לומדת

    חוץ מכל אלה הצטרפתי לקהילת מורי הומניסטיקה של האגף למחוננים. מפגשי הקהילה, שהנחה עופר קרן, מנהל מרכז המחוננים רון ורדי בראשל"צ, עסקו בלומד עצמאי והתבססו על תפיסת תשעה עקרונות פדגוגיים להוראה משמעותית. מאחר שנאה דורשים - נאה מקיימים, למדנו באופן עצמאי שישה מתוך התשעה. חייבת לומר שזו היתה אחת העבודות המהנות שעשיתי אי פעם במסגרת השתלמות.

אם לסכם את השלב הזה: היתה לי מוטיבציה ללמידה ובעקבותיה התחלתי תהליך למידה שניהלתי ושלטתי בו. נדמה לי שניתן לומר שהייתי לומדת עצמאית.

שלב 3: יושבת לכתוב את הפוסט

"למה אני צריכה לעשות עבודה?" שאלה אותי פעם ת', תיכוניסטית מחוננת, שאיתרע מזלה ללמוד אצלי הסטוריה. "הרי המטרה של העבודה היתה שאני אלמד את החומר למדתי, הבנתי, למה אני צריכה לכתוב את זה עכשיו?"

זו שאלה מצוינת. שאלת תוצרי הלמידה מלווה את מערכת החינוך ממש כפי שהיא מלווה את כל מתנגדיה. עבורי הכתיבה היא שלב בלמידה. ממש כמו שכתבתי בפוסט על חשיבותם של מבחנים לתהליך הלמידה, כשאני כותבת פוסט אני חוזרת על כל מה שלמדתי מההתחלה ועד הסוף ומסדרת אותו לעצמי מחדש. ככה גיליתי שחסר לי משהו.

שלב 4: אני מבינה מה מזכיר לי לומד עצמאי

ופונה אל חברותי בלוגריות הטיולים בבקשת עזרה. "עבודה קצרה להשתלמות הביאה אותי לתאר תהליך הנחיה של לומד עצמאי כתכנון מסלול לטיול עבור מישהו אחר", כתבתי להן, "כשהתגלגלתי עם זה, גיליתי שאני בעצם כותבת פוסט לבלוג (איך לא?…) אז אם יש לכן פוסט שמדבר על ארגון טיול, רצוי כזה שילדים מעורבים בו – אשמח לקרוא".

וככה נוספו לי עוד מחשבות:

ינינה אפק מהבלוג "אפקים מטיילים" הזכירה לי שלפעמים יעד שנראה לא משהו מתגלה כהצלחה מסחררת. לטביה ואסטוניה, שתי מדינות שאין בהן שום "וואו", התגלו כיעד מוצלח מאוד לחופשה עם מתבגרים. הסוד? "שקעתי בתכנון מדוקדק עם הרבה מחשבה והתאמת התוכניות לצרכיהם של המתבגרים". כי ממש כמו בתהליכי הוראה ולמידה, חשוב לפתות את הילד להיכנס לתהליך, אבל לא פחות מכך – חשוב שהתהליך יהיה שווה כניסה. ולפעמים זה התכנון שעושה את ההבדל.

רחלי לביא-דגן שכותבת את "רק-עתיק" נתנה לי שם ומסגרת ל"שיטת" הלימוד המשונה שלי: למדתי ש"טיול כוכב" הוא טיול שמתאפיין ב"לינה במקום אחד או שניים מרכזיים ומשם יציאה למסלול יומי. בכל יום יוצאים לכיוון אחר ובערבו של יום חוזרים למקום הלינה. כך ניתן לראות אזורים שונים… בטיול אחד, להנות מן המקומות השונים והנופים השונים בכל אזור ללא נסיעות מיותרות ומבלי להתעייף". לפעמים נדמה שלמידה חייבת להיות ליניארית, אבל הליניאריות גובה מחיר. ממש כמו הטיול.

ורבקה קופלר ש"אוספת אוצרות" תיארה שיחה שקיימה עם תלמידי "כיתת נסיעות" של בית הספר הדמוקרטי "קהילה". היא פתחה את הדיון בשאלת הסיבה והתכלית – "מה גורם לנו לרצות להוציא חלק נכבד מהכסף שלנו ואת כל החופשה השנתית שאנחנו מקבלים מהעבודה על טיול בארץ זרה?" שאלה את הילדים. כי כמו בלמידה, למסע יש מחיר, וצריך להכיר בו ולהיות מוכנים לשלם אותו. ואז היא המשיכה בסוגיית התיעוד וסיפרה לילדים שהיום יש בלוגים של טיולים ובשפע, וש"מותר לכתוב בבלוג מה שרוצים, גם שלא נהנתם בכלל בטיול". היא המשיכה וסיפרה "על סוגי בלוגים שונים: של מטיילים עוברי אורח שמספרים על ההתלהבויות שלהם, על מקומיים שמספרים בבלוגים שלהם על המקום שהם גרים בו והפינות המיוחדות שמטיילים מזדמנים עשויים לא להכיר, ועל בלוגרים שמפרטים בדיוק מירבי את מהלך הטיול שלהם כדי לתעד אותו כמו יומן". כי תיעוד הוא חלק מהחוויה, ובלוג הוא אחת הדרכים לתעד חוויות.

אחרית דבר, שבעצם לא יכולה להיות

לא יכולה להיות אחרית, כי לומד עצמאי הוא מי שהוא Long Life Learner. מעצם הגדרתו אינו דומה הלומד העצמאי של היום ללומד העצמאי של מחר. אם הוא דומה, לא בטוח שהוא למד.

ובכל זאת, מה נתן לי המסע הזה?

כמה תובנות חינוכיות.

וקצת רגיעה: אני יכולה להניח לאותה מילת-באזז טרנדית, "לומד עצמאי", לשבת בשקט. נרגעתי מהצורך הדוחק לשאול "איך אנחנו מגדלים כזה". לא השתכנעתי שמחוננים הם כאלה באופן טבעי; השתכנעתי שיש בהם רבים שהם כאלה, אבל גם רבים שלא. כן השתכנעתי שכמו כל מטרה חינוכית אחרת, אם לא נגיד שאנחנו רוצים לגדל עצמאי – הוא לא יגדל לבד, ומצד שני גיליתי (שוב) שצריך להגדיר טוב יותר מתי נדע שעשינו את מלאכתנו נאמנה.

2 תגובות

  1. תודה על פוסט חשוב ומחכים. למידה עצמאית חשובה היום אולי יותר מאשר בכל תקופה אחרת, בעיקר בגלל שמצבים משתנים תדיר הם חלק בלתי נפרד מחיינו. מה שלמדנו אתמול בעמל רב לא בכרח נכון או שימושי היום.
    לכן, אני מניחה שמי שלא יכולים ללמוד עצמאית גם מתקשים בהסתגלות למצבים חדשים. אני חושבת שראינו את זה בברור בשנה וחצי האחרונות של המגיפה העולמית. ואת בהחלט הצבעת על נקודות חשבות בהקשר זה.

    1. הבוקר קמתי בידיעה שאני צריכה לכתוב משהו על הגמישות ההכרחית הזו, על כך ש – כמו שכתבת – "מצבים שמשתנים תדיר הם חלק בלתי נפרד מחיינו". אני פוגשת את זה בסוף השנה, בסוף כל שנה, עם תלמידים (והורים) שנפרדים מכיתה או מחנכת או אפילו בית ספר. עם בתי ספר שמערבבים כיתות. פוגשת את אלה שעיניהם זורחות למשמע המילה "שינוי" ואת אלה שחווים חרדה קיומית. השנה אני מרגישה את זה בעוצמה חזקה יותר, וקצת מופתעת – הרי כבר היתה פה, כפי שציינת בצדק, מגפה שלימדה אותנו משהו על הסתגלות. שואלת את עצמי האם יש קשר בין יכולת הלמידה העצמאית להסתגלות: לא בטוחה. מיומנויות למידה רבות לא "נודדות" מתחום לתחום, אפילו לא בתוך תחומי הלימוד, קל וחומר אל החיים עצמם…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן