רחל ארליך

רחל ארליך

להקים או לא להקים (מדינה)? – פוסט לחג העצמאות

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
דגלים בירושלים

"את זוכרת איפה שמת את הדגל?"
ככה היה אבא שלי מתחיל את "שלב השאלה הזהה" קצת אחרי שנדמו "שיר הפרטיזנים" ו"העיירה בוערת". ובכל שנה היתה השאלה זהה לגמרי.
ואמא שלי, שבימים כתיקונם היתה יכולה להשתגע משאלה כזו, שהרי יש מקום אחד ובו נמצא הדגל כל השנה – ושניהם יודעים בדיוק איפה נמצא המקום הזה – היתה אומרת, "אני הולכת לחפש". והולכת אל החדר האמצעי (שפעם היה החדר-של-הבנים ואחר כך קראו לו החדר-הכחול), פותחת את הדלת השמאלית בארון החום ושולפת את הדגל ממקומו הרגיל.
ואז היתה מכבסת אותו ותולה על החבלים בחוץ, ומגהצת אותו, ולא משנה שכך בדיוק נכנס לארון לפני שנה פחות שבוע, מכובס ומגוהץ – בכל שנה היה הדגל מקבל טיפול אישי, חדש. ואבא היה מסדר את המוט לתליית הדגל. גם כשכבר היה מוט כזה קבוע בגדר – היה צריך לסדר אותו, ולבדוק שהכל עומד במקום.
והיה קורא לכולם לראות כיצד הוא תולה את הדגל – אותו דגל שתפרה לו בלה מעפולה, לכבוד שנתה הראשונה של המדינה – והדגל היה מתנוסס בכניסה לבית, בגאווה, בהתרגשות של מי שלא מובן לו מאליו, שראה את זה קורה: שידע איך זה כשאין מדינה, וחזה את הנס מתרחש, וחגג אותו באמת בכל שנה מחדש.

אז מה אתם עושים ביום העצמאות?

ולא, אני לא מתכוונת למנגל. מתכוונת למה שלידו: מה אתם עושים? מטיילים, הולכים למוזיאונים, יושבים בבית, עם חברים, רואים את טקס הדלקת המשואות / חידון התנ"ך / פרס ישראל?

ומה אתם מדברים על היום הזה? על ההחלטה להקים מדינה, על מלחמת העצמאות, על המדינה שקמה? ואולי תדברו על מה קרה בה, מאז שקמה ועד היום?

אנחנו נעשה גם וגם וגם (גם טקס יישובי ותפילה חגיגית, וגם ערב עם חברים, וגם על-האש שיש בו חנוכת בית, וגם חידון התנ"ך, שבבית עם שני נח"תיסטים הוא לגמרי חלק ממצוות היום), אבל גם נדבר על השאלה – להקים מדינה, או לא להקים?

כי יומיים לפני הקמת המדינה, ביום רביעי, 12.5.1948, לא היה מובן מאליו שההזמנות יישלחו ושהרגע הזה של "אנו מכריזים בזאת" אכן יגיע.

Invitation to the Independence Ceremony P1080466 כשהייתי ילדה, ההיסטוריה היתה מורכבת מתאריכים חשובים. היא קפצה מכ"ט בנובמבר 1947, עם ההחלטה על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות – יהודית וערבית, ישר אל ה' באייר תש"ח, שאז הוקמה המדינה. ללא שלבי ביניים. כשקצת גדלתי, התמונה נעשתה מורכבת יותר: הבנתי שהמדינה קמה מתוך סערת מלחמה. אבל רק כמבוגרת הבנתי שהיה צריך להחליט, ממש כך, האם נכון להכריז על הקמת מדינה ביום ששי, ה' באייר תש"ח, בשעה 16:00 אחר הצהרים. הבנתי שהיו טיעונים מוצקים בעד הכרזה כזאת (ואכן כך הוחלט לעשות), אבל היו גם טיעונים, מוצקים לא פחות, נגד.

וזה מה שאני מזמינה אתכם לעשות ביום העצמאות, בישיבה נינוחה, אחרי סעודה טובה: לשאול את עצמכם – מה חשבו לעצמם חברי מנהלת העם, שהחליטו ביום רביעי, ג' באייר, 14.5.48, שכן, הם הולכים על זה ומקימים מדינה? מה חשבו אותם אנשים שקיבלו את ההזמנה המיוחדת והמרגשת, והלכו לגהץ לעצמם את בגדי החג הכהים? מה חשבו עורכי העיתונים כשכתבו את כותרות עיתוני יום ששי, ומה חשבו קוראי העיתונים האלה על ההחלטה שהתקבלה בזמן שיקיריהם נלחמו בחזית או נפלו בשבי? ובכלל, איפה היו ממוקמים כל האנשים האלה על מפת המדינה החדשה העומדת לקום?

וממש לשם כך בניתי ערכה, שכוללת דף עם רקע מסודר, מה קרה לפני הישיבה הזו ומדוע נערכה, וכרטיסי דמויות – של האנשים שהשתתפו בישיבה הגורלית הזאת, שהייתי רוצה להיות בה זבוב על הקיר…, וכרטיסיות עם המידע שעמד בפני חברי מנהלת העם וסייע להם להחליט.

אפשר פשוט לפתוח ולקרוא, אבל כדאי לעשות משחק-תפקידים: לקרוא יחד את הרקע, לחלק את כרטיסי הדמויות ההסטוריות בין המשתתפים, לקרוא את כרטיסיות המידע ולקיים "הצבעה".

והנה הקבצים כולם – להורדה:

רקע הסטורי

כרטיסיות דמות

כרטיסיות מידע

קטעים נבחרים מתוך פרוטוקול מנהלת העם

שימו לב: כרטיסיות המידע מעובדות ומותאמות למשפחות (לילדים בגיל 9-10 ומעלה), אבל יש גם גירסה ל"מיטיבי לכת" – קטעים נבחרים מתוך הפרוטוקולים המקוריים. ואם שתי הגרסאות קטנות עליכם, כנראה שאתם אזרחים-לתפארת (לתפארת מדינת ישראל, כמובן!) ואתם מוזמנים לפתוח בעצמכם את הפרוטוקולים המקוריים של מנהלת העם בארכיון המדינה, את החלק הראשון במאמרו של אריאל פלדשטיין "שלושה ימים בחודש אייר תש"ח – עיון מחודש לאור המקורות", את"יום רביעי הגדול" של מרדכי נאור, את הפרק על משה שרת והכרזת המדינה, ואם תרצו להמשיך אל הטקס עצמו – אמליץ לכם לקרוא שני פוסטים, על המפיק הנשכח של הכרזת העצמאות בבלוג של רפי מן, ואת עוללות מטקס הכרזת העצמאות בבלוג עונ"ש של דוד אסף.

מזמינה אתכם להוריד את הקבצים, להדפיס ולהשתמש ולשתף את מי שתרצו – וללמוד, ולחשוב, ולהעריך את האומץ של חברי מנהלת העם, ולשמוח בחג העצמאות על שהיה להם האומץ הזה, שגם בזכותו אנחנו פה.

(ואם אהבתם, והורדתם את הקבצים והשתמשתם בהם – בבקשה ספרו לי, שאשמח שהיה בהם שימוש. אפשר בתגובות כאן למטה, ואפשר במייל ל imabto@gmail.com, ואפשר גם להירשם, מצד ימין, למעלה, לקבלת עדכון בכל פעם שאני מפרסמת פוסט חדש).

ואני אחזור ואזכר כיצד

על המרפסת עומדים האופניים שלי, ובידים – ניירות קרפ בצבעי כחול ולבן, ודגלונים קטנים וסלוטייפ. וכמו אצל כל הילדים בכפר, גם שלי יהיו מקושטות לקראת כניסת יום העצמאות, וכולנו נרד באופנינו מהחורשה אל ליד בית-העם, שם יתקיים טקס הרמת הדגל לראש התורן. ונראה את המבוגרים הקשוחים מתרגשים ממש, ואת מייסדי הכפר מזילים דמעה, כי זה לא מובן מאליו שיש מדינה ויש דגל להניף בה.

~~~

הפוסט הזה הוא חלק מבלוג-הופ שאני משתתפת בו.
שמחה לספר לכם על עוד פוסטים מקסימים ליום העצמאות שכתבו שלוש בלוגריות מוכשרות:

מאחר שאין חג בלי סעודת חג, טלי פז מהבלוג הכל זהב מספרת לכם איך לשדרג את הכלים החד-פעמיים, כך ששולחן החג יהיה כחולבן וחגיגי יותר מאי-פעם.

בטח אתם מכירים את זה, שכל החברה מסביב למנגל, הילדים משתוללים, ואז מגיע הרגע הזה – "אימא, משמעמם לי, אני רוצה הביתה"…. בדיוק לשנייה הזאת הכינה גלית קידר מהבלוג שיעמום הוא בחירה פעילות מיוחדת שמתאימה ליום העצמאות.

אם אתם אוהבים משחקים מחוץ לבית כמו חדרי בריחה, משחקי בילוש, משחקי ניווט, סיור במוזיאון במציאות רבודה ועוד – לילך פינצ'בסקי סימיאן מבלוג המשחקים של לילך ריכזה עבורכם את האטרקציות הכי "משחקיות" שיש לחג הזה להציע.

חג עצמאות שמח!

~~~

עשרה בטבת – יום זכרון שנשכח

"את אמנם שייכת למשפחת ווערצבערגער", היתה סבתי אומרת לאמי, "אבל זכרון – יש לך של פיל". סבתא, שממנה ירשתי כנראה את נטייתי

17 תגובות

  1. רחל, כל הכבוד לך. הרעיון מקסים ומעורר חשיבה…..וגם מאפשר יישום. את יודעת…מפחידה אותי המחשבה שלא היתה קמה מדינה. יום עצמאות שמח

    1. תודה, פלורית! שמחתי שכתבת "מאפשר יישום" כי זו בדיוק היתה המטרה, וחשבתי הרבה איך לעשות את זה נגיש ונוח…
      ואני מסכימה אתך שזה מפחיד לחשוב, מה היה קורה אילו, ומפחיד עוד יותר כי אנחנו בעצם יודעים מה היה קורה, כי ההסטוריה מספרת לנו. צור ארליך (גילוי נאות: בן-דוד של בעלי) כתב לפני מספר שנים במוסף "יומן" של העיתון מקור ראשון את השיר הבא:
      שני ימי זכרון סמוכים כל שנה,
      לטובת החישוב הכללי
      כמה עולה לנו עם מדינה
      וכמה עולה לנו בלי.
      אז בהחלט, מבחינתי יום העצמאות הוא יום של הודיה ושמחה גדולה.
      שיהיה לכם חג שמח!

  2. מקסים!!!
    הולכת לנצל את זה ביום העצמאות, וכמובן לשתף כל מורה להסטוריה או מחנכת ברדיוס הקרוב

    1. תמר יקרה לי, תודה רבה! אכן, יש משהו משהו בחלק הזה בנשמה שעובד 24/7… נראה לי שאת מכירה אותו ולכן מזהה בקלות (:
      חג עצמאות שמח!

  3. מדהים כתמיד.
    נזכרת בגעגוע ודמעות בטקס הזה של הנפת הדגל ביום העצמאות. את התחושה של החג. חג אמיתי. ובלי מנגלים…
    תודה.

    1. באמת שאלתי את עצמי מתי התחיל המנגל. מתי בכלל התוודעתי למילה הזו. רק בבגרותי, אני חושבת…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן