רחל ארליך

רחל ארליך

בלוג-דיי שמח: המלצות על בלוגים מכוננים

https://unsplash.com/photos/JKbU_MJeY4s

31.08, אמרה לי מורה ותיקה אי-אז כשהייתי בתחילת דרכי, הוא לא תאריך, אלא מצב נפשי.

אני חובבת מספרים, ותאריכים הם כאלה, כידוע. יש תאריכים שאני חובבת במיוחד, כמו 4.6 (שהוא השלושים-וחמישה במאי) וכמו 14.3 (יום הפאי הבינלאומי. באמריקאית זה נראה יותר טוב). יש תאריכים שקשה לי להבין למה מציינים אותם בחגיגיות, כמו יום פלישת גרמניה לפולין ב-1939, שהוא יום משמח במיוחד עבור הורים לתלמידים במערכת החינוך בישראל.

את ה-31.08, שהוא בלוג-דיי, לא הכרתי – עד השנה.

את כותבת פוסט לבלוג-דיי?

ככה זה התחיל: משאלה תמימה של לאה כהן, בלוגרית שהכרתי השנה (ואזכיר בהמשך). לאה ביררה אם אני מתכננת פוסט ליום המיוחד. עניתי מיד "לא, אין לי זמן" וגללתי לדף הבא. אבל בהמשך קראתי קצת וגיליתי שמצוות היום בפירגון, וראיתי שיש לי קצת זמן פנוי (כי פוסט של שיעור ראשון לשנת לימודים פרסמתי כבר לפני שבועיים), וחשבתי שרשימת קריאה מסודרת (כן, מסודרת! אני!) יכולה להיות מתנה ראויה לתחילת שנה, למורים ובכלל.

הכי טבעי היה לי לעשות רשימות מוגדרות של חינוך, והסטוריה, ומחוננים, כי זה מה שאני עושה פה, בבלוג. אבל מאחר שאני לא באמת מאמינה בחלוקת החיים לתחומי דעת, אערבב ברשימה גם בלוגים שלא עוסקים ישירות באלה, ובלבד שאני לומדת מהם משהו או סתם נהנית בכל פעם שאני קוראת אותם.

חינוך, קצת אחרת

את תומר ברץ הכרתי בתכנית העמיתים של מיינדסט. הוא התחיל עם הבלוג של תומר ברץ, ועבר מתישהוא להיות בלוג פייסבוקי בשם "חינוך, קצת אחרת". תומר באמת חושב קצת אחרת, מה שהופך אותו לשווה קריאה; וההוכחה – בעוד שמהיוזמה שלי במיינדסט לא יצא כלום (חוץ מעניין גובר והולך בתקשוב בחינוך, ועבודה כמדריכת תקשוב, אל יהי הדבר קל בעיניכם) – הוא דווקא יצר את לראות עולם, מיזם של הבאת מומחים לכתה באמצעות שיחת וידאו – רעיון מבריק שכל איש-חינוך צריך להכיר.

אמא רבודה – הורות בעולם החדש

מלי מרטון שבתה את לבי שלוש פעמים. בפעם הראשונה – משום שהיא כותבת על חינוך וטכנולוגיה, (ניגוד) עניינים שאני חושבת עליהם לא מעט. בפעם השניה – כשגיליתי שהיא קוראת לתאומיה "דבר 1" ו"דבר 2" (החיבה שלי לספרי ד"ר סוס כל כך גדולה, שאת "המלך צב-צב" הקראתי לרוח-סערה כשהיה בן שנה וחצי, מה שמטיל ספק בקיומה של אינטואיציה הורית), ובפעם השלישית כשהצלחנו להיפגש בבית-קפה לשיחה מרתקת במיוחד על בית-הספר הסינגולרי (אם עד עכשיו לא הבנתם למה כדאי לכתוב בלוג, הנה הסיבה: אם כותבים מתוודעים לאנשים נפלאים). ואם במספרים ובתאריכים עסקינן, אל תפספסו פוסט חביב במיוחד מיום-הפאי.

חינוך אחר – הלילד הזה פיללנו?

בבית הורי היה עיתון יומי. "מעריב". כמו ארוחת בוקר וערב, גם העיתון היה נוהל קבוע: אבא היה קורא, ולא מדבר. אמא היתה קוראת ומתרגזת בקול. לא הבנתי את זה: אם זה מרגיז, למה את קוראת? אבל החייים זה חיים, ומעשה אמהות – סימן לבנות, וככה אני קוראת את הבלוג של חנן יניב: הוא תמיד מרתק אותי, כמעט תמיד (טוב, אולי רק לפעמים) מרגיז אותי, ואני חוזרת לקרוא אותו כי יש לו נקודת מבט מעניינת על חינוך, הוא הגון גם כשהוא מלא ביקורת, ואני ממשיכה לחשוב (ולהתווכח, איתו ועם עצמי) עוד זמן רב אחרי הקריאה. כך בפוסט שלו על כיתות מוטות-עתיד, מושג שכבר סיפרתי פה שהוא קצת רגיש אצלי,  ושאר ענייני פדגוגיה דיגיטלית, וכך כשהוא עוסק בחינוך ובמטרותיו.

Mrs. Yollis' Classroom Blog

בלוג של מורה שהיא פשוט השראה להוראה ולבלוגינג: היא מורה של כתה ג', שכותבת מאז 2008 בלוג עם, ועבור, תלמידיה – תלמידי כתה ג', אם תהיתם. מספר הצפיות הכולל בדפי הבלוג שלה עצום, כך שאני כנראה לא היחידה שחושבת שהיא משהו מיוחד. היא מתעדת מה שקורה בכתה, יוצרת שיתופי פעולה עם כיתות ברחבי העולם, עוסקת בתוכניות לימודים – בקיצור, ידה בכל. אל תתנו לאנגלית להפריע לכם. ותודה לאחותי, פנינה בן-יעקב, מורה מלאת-השראה בעצמה, אוזן קשבת לסיפורי ולשגעונותי, שסיפרה לי על הבלוג הזה כבר לפני שנים, ובעקבותיה פתחתי לראשונה בלוג לשיעורי הסטוריה באולפנת טליה.

עונ"ש – עונג שבת

למעשה, זה עונג-יום-ששי, אבל אם לא הספקתי – זה עונג של אמצע-השבוע: דוד אסף שולח קישור לבלוג שיש בו רצינות לצד שטויות קטנות מהחיים. בלוג עם הומור ועומק. לא יודעת אם זה בגלל שאני מורה להסטוריה, אבל חביבים עלי במיוחד סיפורי הרחובות והשמות, וסדרת האיילות בזמר העברי, שמתחילה כאן. וזה רק על קצה המזלג. עונג, כבר אמרתי?

ליקוטי שיבולים – הבלוג הטכנולוגי של לאה כהן

זהו הבלוג של לאה, שלימדה אותי לומר "נמנה עם" ולא "נמנה על" (ראו בפסקה הקודמת), והסיתה אותי לכתוב פוסט לבלוג-דיי. אין לי שום דבר נגד טכנולוגיה, וגם לא נגד תכנות, אני אפילו בעד (לא שאני מבינה כל דבר, אבל בשביל זה אני מגדלת את גשם, מתכנת-הבית), אבל עם הזמן הבלוג הזה הפך להיות במה לכל מיני דברים מעניינים אף יותר, כמו סדרת "לילות כימים", בה מתארת לאה תהליך ארוך של פיתוח תבניות ותוספים לאתר עמותת "כמוך" – סדרה שיש בה הרבה טכנולוגיה, אבל גם הרבה מעבר; קישורים למאמרים, כמו זה על "אנשים יצירתיים אומרים לא" (לא כתוב אם אחרי שאמרו לא הם עושים בכל זאת כן) וגם פוסט מיוחד ליום הבלוגים, כי נאה דורשת וכו'.

הגיע זמן חינוך

קצת קשה לקרוא לזה בלוג, זו בעצם פלטפורמה לכותבים רבים, אבל זו פלטפורמה של פוסטים, ולכן היא כאן. וכמו בכל מקום שכותבים בו רבים, יש פוסטים טובים ויש טובים מאד. עם האחרונים אני רוצה למנות שניים, שעוסקים במחוננים ובמצטיינים: תנו להם משימות קשות מדי של יובל נבו, ששווה לקרוא גם פוסטים אחרים שלו, ופוסט שעוסק בלמידה קומפקטית – 6 שלבים להתאמת הלמידה לתלמידים מצויינים.

ותודה גדולה, בעצם שתיים,

לשתי בלוגריות שהביאוני עד הלום, וכל קריאה בבלוגים שלהן מעוררת בי סקרנות לפוסט הבא:

יונית צוק, הבלוגריסטית, שקורס "השראת כתיבה" שלה היה תחילתו של שלב הזחילה שלי לכיוון עולם הבלוגים, בו עשיתי לפני חצי שנה את הצעד הראשון, ומאז אני לומדת ממנה עוד ועוד,

ותמרי סלונים-ליבס, בעלת הבלוג tamariandme – עיניים מעצבות השראה, שהחלה סדנת חזון והשראה בהקראת הפוסט הזה – ובערב, ממש לפני שנפרדנו, הסבירה כלאחר-יד שהיא "צריכה רק שתי דקות כדי לדרדר מישהו לבלוג". מסתבר שהצליח לה.

***

הכרת את הבלוגים שסקרתי? אהבת? אולי יש לך המלצות על בלוגים מעניינים – שלך או של אחרים? התגובות כאן למטה הן ה-מקום לספר על זה! אחרי הכל, גם רשימת הקריאה שלי תשמח לריענון…

***

המשקפיים הישנות שלי

הרהורים בעקבות "ג'נטלמן במוסקבה"

"אודה לך מאד אם תשתף אותי בכמה מכללי ההתנהגות של נסיכות… אני בטוחה שאתה יודע למה אני מתכוונת. הדברים שמצפים מנסיכה"…הרוזן הרהר."צריך

15 תגובות

  1. לא הכרתי את הבלוג שלך עד לפני שבוע. אני מאוד שמחה על הזדמנות זו – נעים להכיר.
    אהבתי במיוחד את הפוסט הזה כיוון שדרכו הכרתי בלוגים חדשים שטרם הכרתי בעלי נושאים שלא בהכרח הייתי נחשפת אליהם.
    תודה.

    1. הילה, תודה רבה!
      אני שמחה לשמוע. זו היתה המטרה – לפרגן לבלוגים טובים אחרים שאני באמת אוהבת… שמחה שזה עובד (-:
      ושמחה להכיר אותך, ואת הבלוג. איכשהוא, יש נישות, וכיף לצאת מהן מדי פעם לשוטטות. איך אומר ד"ר סוס? – כשיוצאים מגיעים למקומות נפלאים…

  2. לכבוד הוא לי להסית ולהדיח. ואני נפעמת שבזמן קצר כל כך כתבת כזה פוסט ארוך ויפה! אני ממש שמחה שבסוף כן כתבת את הפוסט הזה. המלצות מבלוגרית שאני מעריכה תמיד מתקבלות בברכה.

    עכשיו, התכוונתי לכתוב את התגובה הזאת כבר ביום שישי, אבל חשבתי לעצמי שרק אקרא את שאר ההמלצות ואקפוץ אליהם קלוֹת, ואז אגיב. איפשהו כתבת שלוקח לך 3-4 דקות לקרוא פוסט. אז יופי לך, כי לי לקח איזה שעתיים (לא ברצף, בכל זאת יום שישי) לקרוא את הפוסט הזה – יש כאן יופי של המלצות על בלוגים ופוסטים שלא הכרתי – ואז כבר לא נשאר לי זמן לכתוב תגובה.

    וואלה, איך זכרת את הנמנה עם ועל. רק לא כתבת שאת צדיקה וחושבת על קרבן פסח גם בימינו 🙂 .
    ו-וואי, מגניב שאת מחטטת ברחבי הבלוג. מזל שאת מורה להיסטוריה, ולא נבהלת מפוסטים עתיקים.

    ולסיום רק שאלה: למה בלוג דיי, ולא יום הבלוגים?

    1. היפה בפוסט של קישורים, כמו שאת יודעת, זה שהוא לא מקשר רק לפוסט אחד, אלא כשאת מתחילה להיכנס לקישורים את נשבית בקסמו של ההיפר-לינק, ויש צורך במלת-קסם ("עוד שעה שבת", נגיד, זו מלה כזאת בדיוק) שתנתק אותך.
      זה קרה לי כשקראתי פוסטי בלוג-דיי של אחרים, וקרה לאיש, כשנתתי לו לקרוא את הטיוטה: את תומר הוא קצת מכיר, מפעם, אז את מסלול הקישורים הוא התחיל מ"אמא רבודה". נכנס, קרא, הסתקרן, המשיך עוד ועוד, ואני חיכיתי לראות מתי יחזור אל הפוסט שלי… ולרגע רציתי לדחוק בו, אבל אז אמרתי לעצמי – הרי זו המטרה! (הוא חזר בסוף, לא לפני שהודיע מה עוד יעניין אותו, אבל הגיע הזמן ללכת לישון, כי מחר יום ששי – שזה טיעון טוב כמעט כמו עוד-שעה-שבת).
      אני באמת לא נבהלת מפוסטים עתיקים! הם מספרים משהו, כשלעצמם וגם בהשוואה-ל. ועתיקים, אצלנו בבית, זה רק מי שזקן כמונו ומעלה. מה שצעיר יותר לא נחשב עתיק (מקור: גשם, עם המשפט בן-האלמוות "חבל שאין לנו שום דבר עתיק בבית, חוץ מאבא ואמא". ואז עוד היינו צעירים!)
      אה, ושאלת-השאלות: למה בלוג דיי ולא יום הבלוגים? – ובכן, המורה יוצאת ממני שוב, ואני שואלת בחזרה: אם כבר קוראים לזה בלוג, למה להתעקש דווקא על הגירסה המעוברתת של שם החג? אבל המחשבה היתה שיש משהו ב"בלוג" שכשאומרים אותו אפשר לדמיין איך הוא נכתב בלע"ז (כבר סיכמנו שצריך דמיון מפותח במיוחד), ומאחר שהדמיון העשיר הוא זה שנתן ליום את ייחודו – לא הרהבתי עז ליטול אותו ממנו.

  3. רחל יקרה,
    תודה רבה מהלב שלי על הפרגון והמקום הכל כך מכובד להמצא בו- הבלוג שלך.
    שמחה להיות כלולה ברשימה מכובדת של בלוגרים ובלוגים נהדרים שאת חלקם אני מכירה ואת חלקם שמחה להכיר בפעם הראשונה.
    כתבת כל כך יפה… אני חושבת ש"הדהוד" של בלוג בעיני זה אחד הדברים הכי מרגשים.
    אם בלוג משאיר אחריו שובל לכמה ימים ויותר זה סימן שיש כאן משהו להזדהות ולהתחבר אליו…
    לגבי אנשים שהבלוג מביא לחיינו זו מתנה שאין שנייה לה… קסם בעיני, המעגלים האנושיים שנפתחים וגדלים וגדלים… תראי איך הכרתי אותך.
    אני אחרי סדנת לוחות חזון של שישי וכנראה שאין מקריות.
    יש אנשים שאני יכולה "לדרדר" אותם לכתוב בלוג כפי שסיפרת לדרדר מהמקום הכי טוב שיש. אני מזהה בשלות ורצון וצריך רק רק עוד מילה אחת דחיפה קטנה בשביל שזה יקרה.
    את ללא ספק היית בשלה כשנפגשנו בסדנה שלי ואין שמחה ממני שיש לי חלק אפילו קטן בעובדה שיש לך היום בלוג משלך.
    רואה אותך מהצד נפתחת, צומחת, פורחת, מגבשת לך קול ובלוג ייחודי שעוסק בנושא שלא הרבה כותבים עליו. ואת כותבת נהדר רחל.
    מחכה לשירים שלך… זוכרת שדיברנו על זה?❤
    שבת של שלום ושוב תודה מעומק ליבי.

    1. תמרי יקרה,
      לא סתם הזכרתי את סדנת החזון. הגעתי אליה אחרי שניסיתי, כמה פעמים, למצוא תאריך מתאים – ולא הצלחתי, ואת כתבת לי כל פעם: כשיתאים, זה יקרה. וכך היה.
      באתי פתוחה, עם כלים ריקים ונקיים – בשלה לשמוע את מה שאני צריכה לספר לעצמי, אבל ברעש היום-יום אינני שומעת.
      ושמעתי, וראיתי, זה פשוט קרה שם. וחשבתי שהבנתי, וככל שעובר הזמן אני מגלה ומבינה עוד ועוד.
      הבלוג הוא רק אחת המתנות שקיבלתי, מתנה גדולה כל כך, ואני אפילו לא בטוחה שהוא הגדולה בהן.
      ויום אחד, כשיתאים, אבוא שוב לסטודיו הנפלא שלך, מלא ההשראה וההרשאה והעומק, ואגדיר חזון מחדש.

  4. תודה על ההמלצות! את חלקן הכרתי ( יונית צוק, תמרי, הגיע זמן חינוך) ואחרים חידשת לי. ובכלל, אנחנו חברות פייסבוק ולא ידעתי שיש לך בלוג, אז נעים להכיר לי גם יש בלוג שיכול להיות שתתחברי אליו, והפוסט האחרון ראיינתי את המורה שלי לספרות מהתיכון. הוא נקרא ״שירה והשראה״. אשים קישור גם בפייסבוק, פה זה לא עובד לצערי

    1. תודה שולי!
      שמחה שהכרתי לך חדשים,
      וחיפשתי ומצאתי את "שירה והשראה", ונכנסתי – לא יודעת למה דווקא – ל"איך שגלגל מסתובב לו".
      את הסיפור של חוף פלמחים הכרתי, אבל רק "מלמעלה", והיה כל כך טוב – ומעורר השראה – לקרוא…
      תודה שהכרת לי, שהזכרת לי!

    1. תודה, אנג'לה!
      כמובן, זו המטרה – להיות מניפה, שמספרת על הדברים הטובים שאני קוראת… ואני שמחה מכל מי שהכרתי לו בלוג טוב חדש.
      כמו שאני עושה בד"כ כשמגיבים לי אנשים שמוכרים לי אבל לא ממש – שאלתי את עצמי איפה נפגשנו, וגיליתי שבקבוצה של יונית, והלכתי אל הבלוג שלך, שמספר על חיים עם נכות ונותן במה לזכויות ולחוקים ולצרכים ושלל עצות, ונזכרתי במהמורות שעברנו בכל פעם בדרכנו למימוש זכויות כאלו ואחרות, וחשבתי – כמה טוב, שיש מי שכותבת…

  5. המלצות שוות ביותר. יש לי כאן המון מה לקרוא. תודה רבה, רחל.
    ואיזה כיף לפגוש כאן את ליקוטי שיבולים של לאה המקסימה.

    1. תודה צפי! אחד הדברים שאני מגלה בשנה האחרונה הוא שקריאת בלוגים זה סוג של מניפה: כל בלוג מכיר לי, בדרכו, בלוגים אחרים שטרם הכרתי… כך אצלך, ברקיע השביעי, וכך אצל לאה ושאר בלוגרים טובים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן