למידה מרחוק בימי קורונה – דוגמאות מהשטח (1): לימודי העשרה

תמר לביא היא הרכזת הפדגוגית של חטיבת הביניים בבית הספר מאיר שפיה. כשנודע לה שהוסיפו שלושה ימי למידה לפני פסח היא הרגישה שהלמידה "המסודרת" מרחוק מיצתה את עצמה, ומוכרחים לעשות משהו אחר. בהתחלה חשבה על חדרי בריחה, אבל הבינה שהכנת חדרי בריחה פירושה – המון עבודה לצוות. חשבה וחשבה, והחליטה:

מוקאתון

רגע הסבר, למי שעולם הלמידה המקוונת פגש אותם יחד עם תמונתו של נגיף הקורונה: מוק – MOOC – הוא ראשי תיבות של Massive Open Online Course. לפני מספר שנים זו היתה החדשה המרעישה של עולם האקדמיה (למה שלא כל סטודנט בכל מקום בעולם יוכל להוציא תואר בכל אוניברסיטה נחשקת, בלי לזהם את האויר בטיסה?). האחוז הנמוך של מסיימי הקורסים, שלא לומר תואר, קצת הפחית מההילה, אבל המוקים לא נעלמו. משרד החינוך החל לפני מספר שנים בתוכנית How2Mooc, במסגרתה לומדים תלמידים קורס אקדמי מקוון במודל של "נבחרת" – הם מסייעים זה לזה בלמידה, בהנחיית מורה. ואז הוצע רעיון המוקאתון: למידת מוק בסגנון האקתון – אירוע למידה מרתוני, במסגרתו לומדים קורס קצר "בנשימה אחת".

ובחזרה לתמר.
ביום שני, היא מספרת, התיישבה והתחילה לחפש מוקים ברשת. בהתייעצות עם הצוות הבינו שמחפשים מוקים שהזמן המוגדר להם הוא שעתיים-שלוש, כך שיום לימודים בן שש שעות יספיק להתנעה, ללמידה וליצירת תוצר. עוד שיקול בבחירת הקורסים היה שפה: רובם בעברית, אבל נבחרו גם קורס ברוסית וקורס בערבית, בהתאמה להרכב תלמידי החטיבה.

השלב הבא היה הקמת אתר מרכז שבו תתנהל הלמידה, בו יהיו כל הקישורים החשובים ואליו יועלו תוצרי הלמידה.

ביום המוקאתון עצמו היתה תמר החמ"ל. היא פתרה בעיות טכניות, נכנסה לכל המפגשים, עקבה אחרי קבוצות הווטסאפ – בקיצור, וידאה שהכל עובד. בתום היום העלתה את כל התוצרים לאתר ודאגה למפגשי הצגת תוצרים – כל כיתה לבד.

הלמידה

ביום שלישי ב-10:00 הוצגו הקורסים לצוות המורים, ותואמו מובילי למידה. ב-12:00 הציגו המחנכים את הקורסים לתלמידים, ואלה נרשמו לקורס – כל אחד לפי בחירתו.

ההזנקה נקבעה ליום רביעי ב-10:00: כל מוביל פתח בשיחת הסבר עם הקבוצה שלו, ושלח אותם לעבוד. בעקרון, כל תלמיד למד את המוק לבד; קבוצת ווטסאפ ייעודית נפתחה לכל קורס, ושם התנהלו שיחות, התייעצויות, שאלות ובקשות. כעבור שלוש שעות של למידה נפגשו לזום נוסף, והתלמידים התחילו לעבוד יחד על התוצרים. שעת הסיום נקבעה ל-16:00, אבל היו קבוצות שהמשיכו ועבדו אל תוך הלילה.

ביום חמישי הוצגו התוצרים בכיתות.

המורים

למעלה מעשרים מורים השתתפו במוקאתון, והם אלה שבחרו בסופו של דבר אילו קורסים להנחות. רובם הינחו קורסים שלא קשורים לתחומי הדעת שלהם. תמר ביקשה מהם לא ללמוד את הקורסים מראש, אלא להיפך: ללמוד עם התלמידים. אתם לא צריכים להיות מומחי התוכן, הסבירה, אלא מנחי למידה. לא בכל הקורסים זה עבד באותה המידה בשלב הלמידה, היא מודה כשאני שואלת, אבל מתארת את המורה שתלמיד שאל אותו שאלה והוא ענה – רגע, עוד לא הגעתי לשלב הזה של הקורס… אבל בשלב יצירת התוצר הקבוצתי זה עבד נהדר: המורים ממש צעדו אחורה ונתנו לתלמידים לעבוד לבד.

וזה אולי הדבר שהכי בלט לי לעין כשנכנסתי לאתר לראות את התוצרים. הם כל כך שונים זה מזה, ברמה ובסגנון. ברור שהיה לתלמידים חופש פעולה, והם ניצלו אותו היטב.

התלמידים

שאלתי את תמר האם ההשתתפות היתה חובה. כן, היא אמרה, אבל לא רדפנו אחרי מי שלא השתתף. בפועל השתתפו קרוב ל-70% מתלמידי החטיבה – לא רע, היא אומרת, בהתחשב במה שרואים בבית הספר מאז החלה הלמידה מרחוק. מרגשים במיוחד היו התלמידים שעד כה לא שיתפו פעולה עם הלמידה המקוונת בכלל, ודווקא האפשרות ללמוד מה שרוצים, משהו שאיננו מתוכנית הלימודים, משך אותם פנימה.

בסוף השיחה אני שואלת את תמר על ההסטוריה שלה במערכת. היא הגיעה לחינוך לפני שבע שנים, היישר מעולם המחקר החקלאי. כיום היא בעיקר מחנכת, ורכזת פדגוגית, מלמדת מעט לימודי סביבה ואשכול הומניסטיקה בגישת חקר – לא מקצועות שיש להם תוכנית לימודים מוגדרת, אלא כאלה שצוות המורים בונה ויש בהם פחות הוראה של מורים ויותר חשיבה ולמידה של תלמידים.
מי שנותנת לה רוח גבית לכל העשיה הפדגוגית הזו היא אורלי מנס, מנהלת חטיבת הביניים. אפשר להבין כיצד הנכונות לשבור את הלמידה הדיסציפלינרית ולתת האפשרות ללמידה עצמאית ולחקר בשגרה ביססו מצע טוב למוקאתון בימי משבר.

ממליצה להיכנס לאתר המוקאתון, להתרשם ממגוון הקורסים שהוצעו לתלמידים, מהלו"ז המדוקדק וכמובן – מהתוצרים.