רחל ארליך

רחל ארליך

בלוג דיי שמח: סיכום שנה והמלצות על בלוגים מחוננים 2020

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
אירועים מחוננים חוגג בלוג דיי 2019

כבר שנים שאני קובעת פגישות בתאריכים לועזיים, כי ככה זה במשרד החינוך ואצל רופא השיניים והספרית. אבל תאריכים חשובים באמת אני זוכרת וחוגגת בעברי.

חוץ מכמה יוצאים-מן-הכלל.

האחד הוא 4.6, הלא הוא השלושים-וחמישה במאי. מי שכותבת בלוג שאחד מעמודי התווך שלו הוא מחוננים לא יכולה לעמוד בפני תיאור כל כך אופייני: "כל אלה שטובים בחשבון, קיבלו את הים הדרומי. כאילו אין לנו דמיון! האחרים צריכים לתאר את בנייתו של בית בן ארבע קומות. זה כמובן משחק ילדים בהשוואה לים הדרומי. זה מה שקורה שאתה טוב בחשבון".

השני הוא 31.8, הידוע גם כ Blog-Day. גיליתי אותו לגמרי במקרה בשנה הראשונה של הבלוג, כשמישהי שאלה אותי אם אני כותבת פוסט של בלוג דיי. הלכתי לבדוק מה זה בכלל והחלטתי שכן. בשנה השניה המלצתי על בלוגים נוספים ועכשיו אני ממש בטוחה שמגיעה לי גלידה (איכותית. ושיהיה בה שוקולד. כל השאר זה בונוס).

אבל לפני ההמלצות, ובהמלצתה של יונית צוק הבלוגריסטית, רגע על הבלוג שלי. כמובן, אפשר לעשות סיכומי שנה בבלוגולדת, אבל פחות אהבתי. דווקא משום שהבלוג שלי עוסק בחינוך מתאים לי התאריך 31.8, ש – כמו שיודעת כל מורה – הוא בכלל לא תאריך אלא מצב נפשי.

דברים שקרו בבלוג שלי השנה

הבלוג הפך מחדר קטן, חמים ונעים, בעיצוב מקומי, לאתר. את התהליך הזה ביצע עבורי אשר בן דוד, והוא היה דומה, אבל הרבה פחות ארכני וטרחני, משיפוץ בבית (כן, יש לי למה להשוות). ולמה אני כותבת על זה בכלל? – משום שבשיפוץ, כמו בשיפוץ, מגלים דברים חדשים. וכך נולדו קטגוריות-משנה ונעלמו אחרות, ועודכן מחדש דף האודות, כי "אם כבר עושים משהו, עושים אותו עד הסוף".

ואז הגיעה הקורונה, ועמה הלמידה מרחוק, והמשפט "האדם מתכנן ואלוקים צוחק" מעולם לא נשמע טוב יותר בעברית.

כי חצי שנה אחרי שהבנתי שלא מעניין אותי יותר לעסוק בהדרכת תקשוב, מצאתי את עצמי מדריכה מורים יום ולילה במעבר המוזר הזה ללמידה מרחוק. כלומר, בתקשוב.

זה התחיל מפוסט אחד, מקומי, שתיאר מודלים של למידה מרחוק והמשיך וצמח עד לפוסט על התארגנות ללמידה היברידית. וכשהיו חמישה כאלה הבנתי שנולדה קטגוריה לא מתוכננת אבל חביבה. קצת הופתעתי כשהבנתי שהפוסטים האלה הביאו לגידול אקספוננציאלי (תודה, קורונה!) בכמות הקוראים החודשית. ועל כך אני מודה – לאלה שנכנסו וקראו והפיצו כבר אז, וכמובן – לך, (גם) על הקריאה עכשיו.

וגיליתי בלוגים חדשים, וחזרתי לבלוג ישן

כי ככה זה בבלוגים: אני מסתובבת ומגלה חדשים, וזה תמיד כיף. אבל יש כאלה שעקבתי אחריהם זמן-מה, והפסקתי, ופתאום משהו הקפיץ אותם. כאן אני ממליצה על אחד מהם שמשתבח כל הזמן.

אז הנה, שלוש ההמלצות שלי לבלוג דיי גירסת 2020.

מילים שענת – הבלוג של ענת שפירא לביא

נתחיל בזה שמי שקוראים לה "שפירא" ישר זוכה אצלי בנקודה. אחרי הכל, גם אני התחלתי ככה, ועוד די הרבה אנשים שאני אוהבת (יש גם כאלה שלא התחילו, אבל היו חכמים מספיק כדי לאמץ אותנו).

ענת כותבת על עצמה שהיא כותבת, ומאז שגיליתי אותה אני מגלה שאנחנו כותבות באותה סביבה. אם אני לא טועה, הפוסט הראשון שלה שקראתי היה דווקא זה שהסכמתי איתו הכי פחות (היא כתבה על ספרים שמספרים את סיפורה של גרטה תונברג, ואני לא יכולתי שלא לתהות כמה נזק סביבתי מביאים הספרים המודפסים האלה לעולם). זה לא גרם לי להפסיק לקרוא אותה, וטוב שכך.

מומלצים במיוחד: פוסט על חינוך ביום שאחרי הקורונה ועוד פוסט מעורר מחשבה על למידה מרחוק.

עובדים לטובה – הבלוג של תמי חלמיש-אייזנמן

תמי מספרת על אנשים שעובדים כבר זמן ממושך באותה עבודה, ואוהבים את העבודה שלהם.סיפורי קריירה של אנשים אחרים, הבחירות שעשו והתובנות שלהם בדיעבד מעניינים ומזמנים התבוננות על עצמנו.

בבלוג הזה נתקלתי במקרה. תמי כתבה בפייסבוק שהיא מחפשת אנשים שעובדים כבר 20 שנה באותה עבודה וטוב להם, ואני כתבתי לה "כשהייתי ילדה ידעתי שלא אהיה מורה. ואז היו החיים, ואני כבר למעלה מ-20 שנה במערכת".

מומלצים במיוחד: הפוסט שמספר על יעל צאיג, שכותרתו "יכולות חשובות מידע" (תמיד?) ועל מיכל פולת – אויר להגשמה.

ועוד אחד, כי גילוי נאות – זה הפוסט בו היא מספרת את הסיפור שאני סיפרתי לה, והוא דומה ושונה ומאיר זויות שלא חשבתי עליהן לבד.

ידע וסקרנות דיגיטלית – האתר של עמיקם סלנט

עמיקם סלנט הוא מידען. כבר כמה שנים שאני עוקבת אחריו במינון משתנה ובעיקר במקומות שונים. רפרוף בעמוד האודות שלו מעורר חשד שהוא פיצח את החידה הגדולה של "איך להיות ער 24/7".

אם שני הבלוגים הקודמים שסיפרתי עליהם מזמינים את הקוראים להרהר בסבלנות, הבלוג של עמיקם מזמין להרהר ולהשתמש, ומהר ככל האפשר. כמו הבלוג של תמי, גם הוא פותח דלת להיכרויות עם אנשים שעושים דברים מעניינים, אבל כשהוא עושה את זה – זה לא למען הפילוסופיה אלא למען הפרקטיקה. מבחינתי הבלוג הזה הוא סוג של אורים-ותומים לידע דיגיטלי. יש בו סקירה של ידע תיאורטי ומעשי בכל נושא של דיגיטל וחינוך.

הבלוג כל כך מלא וגדוש, ומתעדכן במהירות האור, עד כדי כך שכשהפסקתי עם התקשוב הפסקתי לעקוב אחריו. הרגשתי שאין לי אנרגיות לזה. אבל אז, כמו שכתבתי, הגיעה הקורונה, ואני חזרתי לבלוג של עמיקם ושוב נפתח בפני עולם עצום.

מומלצים במיוחד: פוסט שעוסק בלמידת עמיתים (ממליצה דווקא משום שאני קצת חשדנית כלפי המגמה הזאת, שהיא נהדרת מצד העידוד לעצמאות בלמידה אבל אני חוששת ממנת-יתר) ופוסט שמספר על מעבר קל ללמידה מרחוק שעשה בית ספר בראשון לציון, שהרי אם נרצה, אין זו אגדה.

~~~

עד כאן להפעם.

המלצות על בלוגים טובים וגלידה יתקבלו בשמחה פה בתגובות בכל זמן (במחשבה שניה, אם זו גלידה – עדיף שנתאם).

צנצנות זיתים בכבישה ביתית

המלפפונים החמוצים הכי טובים בעולם

אבא שלי היה מכין את המלפפונים החמוצים הכי טובים בעולם.ככה זה היה הולך:הוא היה מגיע הביתה מהעבודה בבנימינה, מכניס למטבח ארגז ומודיע

לראות, או לא לראות, זו השאלה

אחת השכנות במושב נהגה לומר עלי שנולדתי מדברת. מעניין שהיא לא חשבה שנולדתי קוראת. כשגיליתי את הקריאה היה חג בבית: היתה כבר

5 תגובות

  1. הי רחל, בפעם הראשונה בבלוג שלך, ורואה שאני מכירה היטב את שלושת הבלוגים שהמלצת עליהם (שהם ממש מצויינים!) – אז מרגישה במקום הנכון.
    אשמח לקבל עדכונים על פוסטים חדשים שאת כותבת, אבל לא מוצאת כאן הרשמה לרשימת תפוצה. יש כזו?

    שתהיה שנת לימודים טובה ומיוחדת

    1. הי אורית,
      שמחה ממש שהגעת לכאן!

      יש טופס הרשמה בתחתית הדף, ואפשר גם לשלוח דרך צור קשר
      (ואני יכולה לשלוח למייל שהכנסת בתגובה, אם תרצי)

    1. איזה כיף שקלעתי לטעמך!
      וכן, אני יכולה להבין מה אהבת שם (וממש לא רומזת שיש איזו אחוות סתרים שפיראית בעולם. אחרי הכל, כבר 60% מחיי אינני שפירא (-; )

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן