אם אתם תושבי הערים בהן יש כיתת מחוננים בבית הספר היסודי, ויש לכם ילד או ילדה שאותרו כמחוננים, התמזל מזלכם ואתם עומדים בפני בחירה – להישאר בבית הספר השכונתי ולשלוח ליום במרכז המחוננים, או לעבור לכיתת מחוננים?
אם ההבדל בין שתי האפשרויות לא מספיק ברור לכם, אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט הקודם: מרכז מחוננים או כיתת מחוננים – מענה לתלמידים בבית הספר היסודי. אם כבר קראתם אותו, או שאתם מכירים את שתי האפשרויות ומתלבטים באשר לבחירה – הפוסט הזה הוא בשבילכם. כי מדובר בשתי אפשרויות טובות מאד, ולכן יש שאלות שצריך לשאול. בשאלות אלה אני עוסקת בפוסט הזה.
הסביבה: מרכז המחוננים ובית הספר בו פועלת כיתת מחוננים
הצהרת כוונות זה דבר חשוב, אבל הילדים ילמדו בכיתה אמיתית, בבית ספר או במרכז אמיתיים. כשמדובר בכיתה, אתם צריכים לשמוע על בית הספר – חזון, ערכים, תפישת עולם; וכן על המסלול הספציפי, מי המורים בו ומי הלומדים בו, בקיצור, מה קורה בו בפועל. ואותו הדבר במרכז. אל תפספסו את ערב ההסברה. חפשו הורים לילדים שלומדים בתוכניות. גם ביקור יכול לעזור.
ההיבט החברתי
כאן יש לשאול כמה שאלות:
לאיפה הולכים החברים?
ודווקא זו שאלה שלעתים נותנים לה משקל רב מדי. התחלת הלימודים במרכז מחוננים, ממש כמו מעבר לכיתת מחוננים, היא הזדמנות להיכרויות חדשות ולדפוסי חברות חדשים. יש ילדים שחוששים מהחידוש ואנחנו המבוגרים צריכים לתווך להם את הסיכוי. יש ילדים שעבורם הליכה עם חברים היא דווקא נטל, ולא נכס: מקום חדש, שבו "אף אחד לא מכיר אותי", מהווה הזדמנות לשינוי תדמית. צריך רק לזכור שאם מדובר במקרה של ילדים עם קשיים חברתיים בכיתה הנוכחית – לא ברור שמעבר לכיתת מחוננים הוא הפתרון הטוב ביותר. רצוי לבדוק אם יש קשיים חברתיים או רגשיים שכדאי לטפל בהם, ולעתים צריך פשוט להעביר את הילדים לכיתה מקבילה או לכיתה רגילה בבית ספר אחר.
בהקשר הזה צריך לשים לב גם לשאלת
האיזור הגיאוגרפי
אני כותבת את הפוסט הזה אחרי שנה וחצי של קורונה, כשממש לא ברור מה יקרה בשנה הקרובה. אחרי שלושה סגרים נדמה לי שכבר אפשר לראות את חשיבותה של קבוצת חברים שניתן להיפגש איתם בטווח הליכה. זה חשוב במיוחד כשמדובר בתלמידי יסודי שיהיו תלויים בהסעה של ההורים לכל מפגש חברתי אחר הצהרים.
האם כיתת מחוננים תחרותית יותר מכיתות אחרות?
כיתות מחוננים נתפסות ככיתות תחרותיות ומלחיצות במיוחד. יכולה להעיד כי בחטיבת הביניים חלק מכיתות המחוננים והמצטיינים שפגשתי היו פחות תחרותיות מכיתה הטרוגנית ממוצעת. אבל חשוב לדעת שלא תמיד אפשר לדעת מראש. כיתות הן עניין של הרכב משתנה, ושל מחנכת, לא פחות משהן קשורות לבית הספר או לתוכנית. ועדיין, יש "רוח מפקד" ויש אופי שקשור לאופי התלמידים הצפויים לאייש כיתה בעלת אופי מסוים.
מה תעשה יציאה של יום בשבוע למרכז המחוננים?
יש ילדים שפורחים בשילוב של בית ספר רגיל עם יציאה למרכז מחוננים. יש להם יום אחד של שבירת שגרה וחברים אחרים. עצם השגרה הזו, של יום בשבוע מחוץ לבית הספר, עושה להם רק טוב, גם אם טוב להם בכיתה הנוכחית. יש ילדים שהיציאה הזו קשה להם: הם מתקשים לעשות את המעבר מהכיתה החוצה ובחזרה. (זו לא בהכרח סיבה להעדיף כיתת מחוננים על פני מרכז, אבל זה משהו שצריך להתכונן אליו ולתווך אותו לילדים וגם לצוות בית הספר במידת הצורך).
ההיבט הלימודי
אתם בטח מכירים את הילדים שלכם היטב. זה הזמן להתבונן בהם מנקודת המבט של בחירת מסלול יומי או כיתה של שישה ימים.
התחילו בהתבוננות באופי הלמידה שלהם
האם יש להם תחומי עניין רבים, או שהם יודעים הכל על תחום אחד שמעניין אותם, ופחות מתעניינים בתחומים אחרים? איך הם אוהבים ללמוד – לבד, או שהם לומדים רק אם מלמדים אותם? כמה מזמן אחה"צ הם מוכנים להשקיע בלימודים? האם הם מאלה שעושים את מטלות-הרשות, חושבים ומרחיבים כל תשובה, או מאלה ש"מסמנים וי" ורצים הלאה?
איך הם מתמודדים עם אתגר לימודי מתמשך?
הנחת היסוד היא שלימודים בתוכניות מחוננים מאתגרים יותר מלימודים בכיתה הרגילה. זה נכון למרכז ולכיתה כאחד, אבל במרכז המחוננים מדובר ביום אחד של לימודי העשרה ובכיתה מדובר גם בשישה ימים של לימודים רגילים. מה קורה כשנדרש מאמץ מיוחד, כשפתאום החומר לא מובן בקלות – האם הם מתאמצים יותר, או שאומרים "משעמם לי, לא אתמודד עם זה" ומרימים ידיים? האם הם שמחים בשיעורים בהם לא צריך להשקיע מאמץ כדי להצליח או שהם (הם! לא אתם!) משוועים לאתגרים בשיעורים הרגילים? (ולא, "משעמם לי" הוא לא בהכרח הוכחה שרמת הלימודים בכיתה הנוכחית נמוכה. לפעמים מדובר ב"מכריחים אותי לתרגל / להסביר / לכתוב" או, במלים אחרות, מכריחים אותי לסגל מיומנויות למידה ועבודה. זה פחות מעניין מללמוד ידע חדש. זה לא פחות חשוב).
חשיבותה של ההעשרה
מרכזי המחוננים מעניקים לימודי העשרה מגוונים ולעתים מעמיקים יותר משיכול מסלול הכתות להעניק. לא מדובר בתוכנית חוגים אקראית אלא בתפישת עולם של הרחבת עולמו של התלמיד. גם מהבחינה הזו אתם בוחרים בין טוב לטוב: בין לימודים בכיתה הרגילה עם העשרה ייחודית של יום בשבוע לבין מסלול כיתה שבו כל הלמידה מכילה בתוכה העשרה, ויש בו שעות העשרה ייעודיות, אבל בהחלט יתכן שהן נשמעות פחות מוצלחות מאלה שבמרכז המחוננים. בשתי המסגרות פוגשים הילדים קבוצת שווים וצוות שמקבל הכשרה ייעודית והכוונה של האגף למחוננים ולמצטיינים. וכן, זה מה שעושה את הבחירה מורכבת יותר. אתם צריכים להחליט כמה משקל יש להעשרה הזאת בעיניכם.
העריכו את מידת הנוקשות של התוכנית
ככלל, מרכזי מחוננים הם מסגרת חינוכית אבל הם נוטים להיות פחות רשמיים מבתי ספר. יש ילדים שצריכים תוכניות סדורות ופורחים בסביבה מאורגנת שבה הכל ידוע ומתוכנן מראש, יש כאלה שצריכים דווקא אוטונומיה וחופש פעולה. יש ילדים שמתאים להם להיות מחזור ראשון של בית ספר חדש, כי הגדילה המשותפת ואי-הוודאות מצמיחות אותם, ויש ילדים שצריכים מקום שהכל בו ידוע מראש, ויש מסורות עתיקות ומוצקות. זה לא עניין של בית, זה עניין של אופי. מי מהם גדל אצלכם בבית?
ואם נרצה כיתת מחוננים בחטיבת הביניים?
זו נקודה שחשוב להתעכב עליה. עד השנה, תלמידים שלמדו בכיתת מחוננים ביסודי לא נזקקו למבחן נוסף לפני מעבר לכיתת מחוננים בחטיבת הביניים. בשנת תשפ"ב, לראשונה, ייבחנו לקראת חטיבת הביניים כל מי שירצו ללמוד בכיתות מחוננים – גם מי שלמדו בכיתת מחוננים ביסודי.
האם למי שלמד בכיתת מחוננים ביסודי יהיה סיכוי גבוה יותר להתקבל לכיתה בחטיבת הביניים? – קשה לדעת. מה שכן ניתן להניח הוא שכיתת המחוננים בחטיבת הביניים לא תהיה המשך טבעי של הכיתה ביסודי. כלומר, יהיו תלמידים חדשים רבים, והילדים שמגיעים ממרכז המחוננים לא יהיו מיעוט מבוטל שצריך להיאבק על מציאת מקומו החברתי בתוך כיתה קיימת.
מי בוחר – הילדים או ההורים?
זו נקודה חשובה, ובעיני יש נבדל גדול מאד בין בחירה בכיתה ג' לבחירה של חטיבת ביניים. גם כשמדובר בחטיבה אני חושבת שמי שצריך לחשוב על התמונה הגדולה, ולהחליט אילו אפשרויות באות בחשבון ושוות בדיקה, אלה ההורים. זה נכון עוד יותר כשמדובר ביסודי: אחרי הכל, יש לכם ראיה רחבה יותר מלילדים שלכם, ואתם מבדילים בקלות גדולה יותר בין גימיקים ודימוי לבין מציאות ובין הצהרת כוונות לביצוע. וכמובן, גם כשמדובר ביסודי יש מקום להאזנה לילדים.
אתם אלה שצריכים ללמד אותם לעשות בחירה מושכלת. להבין שבחירה פירושה ויתור, ובחירה מושכלת פירושה – החלטה מודעת על מה לוותר, בידיעה מה מרוויחים.
ואחרי שעניתם לעצמכם על כל השאלות האלה, בהחלט צריך לדבר עליהן עם הילדים. יש כאלה שיודעים מה הם רוצים, יש כאלה שלא. יש כאלה שלא מבינים את משמעותו של ויתור, ויש כאלה שלא מעריכים נכון כמה זמן יידרש למחוייבויותיהם האחרות. כאן נדרשת הסברה והנחיה של מבוגר.
בסופו של דבר, הבחירה צריכה להיות מוסכמת, ולהיעשות מתוך דיאלוג עם הילדים. כי הדיבור הזה הוא מה שיאפשר לכם להבין מה קורה אתם באמת כשיתחילו, לדעת למה לצפות, לשמוח אתם בטוב ולתמוך בהם בתקופות של משבר.
