רחל ארליך

רחל ארליך

המלפפונים החמוצים הכי טובים בעולם

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
צנצנות זיתים בכבישה ביתית
אבא שלי היה מכין את המלפפונים החמוצים הכי טובים בעולם.
ככה זה היה הולך:
הוא היה מגיע הביתה מהעבודה בבנימינה, מכניס למטבח ארגז ומודיע לאמא שלי: "נעמי, הבאתי מלפפונים".
ואז היה יושב לאכול את הארוחה שהכינה לו, לקרוא עיתון "מעריב" ולצפות בטלויזיה.
אמא שלי, בינתיים, היתה קולפת קילוגרמים של שום, מקצצת אלומות של שמיר, מודדת גלונים של מים עם מלח ודוחסת את כל אלה לצנצנות ענק.
ואז הוא היה בא, מכסה את הצנצנות ומוציא אותן החוצה, ומציב על כסא בקצה המשטח המרוצף שמחוץ למטבח.
ושלושה ימים לפחות היה מוציא ומביא, עד שהגיע הרגע לפתוח את הצנצנות ולטעום את הפלא.
***
אבא שלי היה מכין את המלפפונים החמוצים הכי טובים בעולם.
אפילו חמי ידע את זה, ואפילו הודה, ייאמר לשבחו. היה לו גם הסבר לסיבה שהמלפפונים של אבא שלי טובים יותר משלו: לו לא היתה סבלנות להשאיר את הצנצנות סגורות עד שהמלפפונים באמת מוכנים, והוא היה מוכרח לטעום אותם כבר באמצע…
וחוצמזה, הוא השתמש במים של פסגות, לא במים של כפר פינס, ושניהם ידעו שהמים של כפר פינס טובים במיוחד, עובדה, אפילו הקימו שם מפעל משקאות קלים.
***
גנים נוטים להיות ספורטיביים מאד. הם מדלגים בקלילות דור אחד ומתבייתים בהפתעה על זה שלא רואים עליו אפילו גן אחד של שפירא, שלא לומר גנים של כפר.
אז זה לא היה לגמרי מפתיע שהוא הגיע לחופשת מולדת ביום ששי שעבר, ב 14:30, וחצי שעה אחר כך כבר עמד במטבח וחרץ את הזיתים שמסק בעצמו מהזית היפה שלנו, שמעולם לא נגענו בפירותיו.
"ומה עכשיו?" – ביררתי כשסיימתי לנקות.
"צריך להחליט. יש כאלה שאומרים להשרות שלושה ימים ולהחליף את המים כל ערב, ויש כאלה שאומרים לא. תוכלי לטפל בזה בעצמך כשאני חוזר לישיבה?"
החפזון מהשטן, הזכרתי לעצמי, וליתר בטחון חיזקתי את עצמי בזכרון מהשאור שהוא גידל לפני שנים, זה שהאכלתי פעם בשלושה ימים, כשהוא היה בישיבה.
"ולא צריך להוציא את זה לטיול ולעצור ליד כל עץ ולשיר לו שיר ערש לפני השינה?" – וידאתי.
"לא, מה פתאום. זה בכלל לא דורש תחזוקה. אמרתי לך, יש כאלה שאומרים לא להשרות בכלל".
"אז להשרות, או לא להשרות?"
"זו השאלה. תני לי שלושה ימים לחשוב על זה".
***
ביום השלישי קיבלתי בווטסאפ מתכון (פעמיים, בטעות).
קצצתי שום, חתכתי לימון מהעץ היפה שלנו, והתמודדתי בגבורה עם פלפל חריף.
מדדתי מים ומלח ומילאתי צנצנות.
שלחתי תמונות בחזרה. בשביל זה יש ווטסאפ.
"עיקרת את הצנצנות?" בירר השלט-רחוק.
זה הגנים, הזכרתי לעצמי.
שמתי בעצמי את הצנצנות בארון האפלולי של כלי הפסח. עכשיו נשאר רק לחכות חודש, לקוות שאת הגנים של הסבלנות הוא קיבל מהצד שלי, ואז לפתוח ולטעום את הפלא.
***
פורסם בפייסבוק, 15.11.19. ואם מעניין אותך לדעת איך מכינים זיתים טובים באמת – יש שם המון עצות, בתגובות…
רשת בטחון

מי ישמור עלינו?

בין הרגעים היפים של ההורות יש את הרגע הזה של ה"פריז": הילד עומד במקום, לא זז. כלומר, הידיים לא זזות, הרגליים לא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן