תנ"ך רם וחלקום. כמה קל זה עוד צריך להיות?

שעת צהרים, אני בדרך הביתה, שומעת המלצות ספרים ב משפחה גרעינית בגלצ. וככה זה נשמע:

"אני מאד שמחה לעדכן שיותר אני לא מתרגמת לילדים שלי את שיעורי הבית בתנ"ך מתנ"כית לעברית! כי יצאה סדרה חדשה שנקראת תנ"ך רם לבתי הספר, והיא עושה את זה בלי לצעוק לילדים למה תמיד אתה מחכה לרגע האחרון. איש החינוך והחוקר התנ"ך אברהם אהוביה אחראי להברקה הזאת, זאת סדרת ספרים, לסדרה הזאת, והיא מחולקת לפי תוכנית הלימודים, ויש לי כתה ב, כתה ז ושקט נפשי…

"הכל כתוב מחדש?"

"לא הכל, כי יש מלים שלא צריך לתרגם, אבל כל המלים שמפחידות ילדים – כתובות".

מרוב בהלה, כמעט בלעתי את החלקום שלי*. הברקה! לא פחות! ואחר כך שואלים איך גדל פה דור שלא יודע קרוא. כי ככה, בדיוק, גדל דור כזה: דור שאסור לבקש ממנו להתמודד עם מלים שהוא לא מבין. מלים בעברית. תנ"כית אמנם, אבל עברית.

לפני שנים קראתי את "אל מקום שהרוח הולך" של חיים באר. כשהגעתי לתיאור על כך שבירידה מההר "נחה על הנהג רוחו של יהוא בן נמשי, כי בשגעון נהג" – כעסתי עליו. כעסתי שלא כתב רק "נחה עליו רוחו של יהוא בן נמשי". שלא נתן לי לקרוא, לעבור, לעצור בחריקה ולחזור אחורה ולהגיד: "הי, זה יהוא! כי בשגעון נהג! גאון, הסופר הזה". אבל אילו הייתי לומדת מתנ"ך רם, זה בטח היה משהו בסגנון "ההוא שנהג נורא מהר, אבל לא במכונית, כי זה היה מזמן".

לא מאמינים? חושבים שהגזמתי? – הרי לכם התרגום לפסוק "וללבן שתי בנות שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל": "וללבן היו שתי בנות; שם הגדולה היה לאה, ושם הקטנה – רחל". באמת שלא הבנתי מה מפחיד בפסוק, עד כדי תרגום.

בתמונה: חלקום. אני מניחה שזה לא החלקום המקורי של אריך קסטנר ב"פצפונת ואנטון", ההוא כבר נאכל מזמן. אבל לא הייתי יודעת מה זה חלקום אם מישהו היה מתרגם לי את כל המלים המפחידות בספר הזה.

והיא לקוחה מכאן: https://commons.wikimedia.org/wiki/File:TurkishDelightDisplay.jpg?fbclid=IwAR2kEwe8UlvNLLJJhnxzOMl4E0qIbfHoAJlKrV2ZnLIQEe6d-Xh5gXbXJPs