התיוונות – שיעור לחנוכה: למידה סביב מושג

פעם, בימי עלומי הרחוקים, "התיוונות" היתה סוגיה קיומית. "תרבות המערב – דו-שיח או קרב?" היה נושא לשלושה ימי סמינריון וביטויים כמו ג'וגינג ודרינק היו סימן לרכישת ערכים זרים.

היום, בכפר הגלובלי, זה נשמע אולי מוזר. מושג ההתיוונות נלמד היום בשיעורי הסטוריה ומוזכר אחת לשנה סביב סיפור החנוכה. אבל אני גדלתי במושב של הפועל המזרחי ושלמדתי במחצית השניה של שנות ה-80 באולפנת הדגל של הציונות הדתית. הזהות היהודית, הישראלית והעברית היה משהו שהתעסקנו בו שוב ושוב. היא לא היתה מובנת מאליה.

ובעצם, זהות היא אף פעם לא עניין מובן מאליו. זה נכן כשמדובר בזהות אישית, שאנו בוחנים לאורך חיינו שוב ושוב, שואלים את עצמנו מה גורם לנו לבחירה כזו או אחרת ומה מבדיל אותנו מאחרים. זה נכון כשמדובר בזהות קבוצתית, כשהכיתה גדלה פתאום, כשמצטרפים לבית ספר חדש, כשמתחילים עבודה. וזה בוודאי נכון כשמדובר בזהות לאומית, בבחירת גיבורי תרבות ומנהיגי עבר והווה.

ודווקא משום שזהות היא עניין שאף פעם לא מיותר לעסוק בו אני אוהבת לעסוק בה בשיעורי הסטוריה. שיעורים אלה הם כר פורה לדיונים חינוכיים וערכיים דווקא משום שלא מתנוססת עליהם כותרת "זהירות, השיעור הזה עלול לנגוע בך!". ומכיון שאני מאמינה גדולה בלמידה רחבת-אופקים, בעיקר כשמדובר במחוננים אבל ממש לא רק – אני אוהבת להתעמק במושג "התיוונות".

שלוש הערות לסדר, וסדר השיעור

1. המוקד בשיעור הזה הוא המושג. לא כי המושג חשוב, אלא כי עצם למידת מושגים היא בעיני דבר חשוב. כשמדובר בהתיוונות, אני רוצה שהמושג לא יעצור בסיפורי הגננת ובהדלקת נרות. כשמדובר במושגים בכלל, אני רוצה לחשוף בפני התלמידים את העומק שבמושגים דומים, את התפתחותה של שפה ואת השימוש בדימויים ובמטאפורות.
2. כשאני מתכננת שיעור אני רוצה שתהיה בו הרמת גבה. משהו שתלמידים יגידו עליו "וואלה, לא ידעתי" או "לא חשבתי על זה ככה". בשיעור הזה יש כמה נקודות כאלה, שכל אחת מהן מספקת אותי. אני בטוחה שתשימו לב אליהן בהמשך.
3. השיעור הזה הוא שיעור הסטוריה לכיתת מחוננים. אני העברתי אותו בכיתה ז' שלמדה על העת העתיקה. בסוף הפוסט אתייחס לשאלה מה עושים איתו בכיתה רגילה (יש מה לעשות איתו. מושגים זה דבר חשוב גם למי שאינו מחונן).

ועכשיו אפשר לעבור לסדר השיעור.

שלב א: קוראים על התיוונות

כשלימדתי על העת העתיקה בכיתת מחוננות לא השתמשתי בספרי לימוד. במקום זה חיפשתי מקורות ראשוניים ומשניים. את השיעור הזה התחלתי במטלת קריאה מתוך הספר "ההסטוריה של ארץ ישראל – התקופה ההלניסטית ומדינת החשמונאים" בעריכת מנחם שטרן. (זו הסדרה האפורה-שחורה בהוצאת יד יצחק בן צבי). קראנו את עמודים 29-30, שעוסקים ביוונים ובני המזרח. הסדרה פתוחה למנויים באתר "כותר", ובתקופת הקורונה היא פתוחה לבעלי סיסמת הזדהות של משרד החינוך.

זה לא טקסט קל. זו בדיוק היתה המטרה: להעמיד בפני התלמידות אתגר של קריאת טקסט מורכב, ממנו יבינו רעיון עיקרי. והרעיון העיקרי היה – התיוונות היא לא סיפור של העם היהודי בלבד, אלא של השלטון ההלניסטי במזרח הקדום; והתיוונות היא מושג שמתאר תהליך שחלקו מכוון וחלקו טבעי, המתרחש כתוצאה ממפגש בין תרבויות.

שלב ב: בחירת תמונה והסבר

הקריאה לא לוותה במטלות ביניים, אלא בהוראה שניתנה מראש – מה לעשות לאחר הקריאה:

לבחור תמונה אחת, והגדרה אחת, מתוך התמונות וההגדרות שפיזרתי על שולחני (בעידן קורונה ניתן לעשות את זה במצגת שיתופית).

התלמידות היו צריכות לבחור את ההגדרה המתאימה ביותר, לדעתן, לטקסט שקראו, מתוך ההגדרות הבאות:

הסברתי שכל ההגדרות נכונות באותה מידה – אני מבקשת את ההגדרה שמסבירה בדרך הטובה ביותר, לדעתן, את מה שהן קראו.

בנוסף, ביקשתי לבחור תמונה שמתאימה לתהליך המתואר בטקסט. על השולחן היו מפוזרות עשרות תמונות, כולן כאלה שבחרתי מתוך אתרי תמונות חינמיים. תמונות לדוגמא:

לאחר הבחירה התבקשו הבנות לכתוב מה רואים בתמונה, ולנסח את התהליך שקראו עליו באמצעות ההגדרה והתמונה שבחרו.

הנה כמה דוגמאות להסברים שקיבלתי בשלב הזה:

• המהגרים נקלטו בחברה המזרחית, כל אחד הביא קצת מהתרבות שלו
• התרבויות התערבבו, אבל עדיין לכל אחד היתה אישיות, ומנהגים שאתם גדל
• כמו בתמונה, המהגרים היוונים התערבבו עם האנשים מהמזרח והמגע ביניהם גרם להם לרכוש מהתרבות והערכים במזרח
• המהגרים והמזרחים הפכו לגוף אחד, שלא היה דומה בדיוק למנהגי היוונים או למנהגי המזרח

שלב ג: איסוף

האמת היא שזה עלול להיות שלב משעמם להחריד, ולכן אני מעדיפה לא לעשות אותו במליאה אלא בקבוצות של 3-4. הוא הכרחי משום שהוא עוזר לתלמידות הפחות וורבאליות להסביר מה ראו, והוא נותן מקום למגוון תשובות נכונות – אבל גם לדיון ואפילו לוויכוח.

שלב 4: מליאה – למה התיוונות?

במליאה התחלתי בסקר, כמה מילים מתוך שש המילים שהתבקשו לבחור ביניהן הכירו התלמידות שלי לפני שנכנסו לשיעור. הממוצע היה 4. כבר הרווחתי אוצר מילים.

ועכשיו, סופסוף, הגעתי לשאלה הגדולה של השיעור:

למה התיוונות?

כלומר, אם יש שש מילים אחרות בשפה העברית, שיכולות לתאר את התהליך הזה – למה צריך מילה שביעית?

ובנימה הסטורית יותר, למה דווקא התיוונות? למה לא הכרנו "התבבלות" או התפרססות"? הרי בבל ויוון שלטו במרחב הארץ-ישראלי עוד לפני יוון, וגם להן היו תרבויות משלהן.

מה הרווחתי?

לא יודעת כמה זה בלט, אבל לא היה בשיעור הזה שלב של וידוא הבנה של הטקסט. זה לא בטעות. כשאני מלמדת כיתת מחוננים אני מניחה שהם מבינים מה שהם קוראים, ומה שהם לא מבינים – שישאלו את מי שיושב לידם או יבינו מההקשר. המשימה לא הצריכה הבנה של כל מילה בטקסט אלא הבנת רעיון מרכזי. במקרה הזה באמת לא חשוב לי שיבינו את כל פרטי התהליך שקראו עליו ולכן גם לא איעזר בשאלות ובתרגילים מאוחרים יותר. במקרה הזה, הבנה מבחינתי פירושה – הבנת המושג התיוונות, הבנה כללית של התהליך ויכולת להצביע על מנגנון אחד או שניים ודוגנא אחת או שתיים של התהליך שהתרחש בקרב עמי המזרח.

הרווחתי אוצר מילים. אף אחת מהתלמידות שלי לא הכירה את המילה "תירבות", חלק קטן הכיר את "חיברות". כולן הכירו את "התבוללות" אבל דיברו על ההקשר השלילי שלה – וגם זה עלה לגיון: מדוע "היקלטות" היא חיובית ו"התבוללות" לא? חייבים להודות שזו שאלה מעניינת.

הרווחתי שילוב בין מילים לתמונות. רוב חיי חשבתי שאני לא ויזואלית. אני מתחילה להשתחרר מהדימוי העצמי הזה (דווקא בגלל שאני כותבת בלוג. יש בזה אירוניה קלה, אני יודעת). לא אכפת לי מה התלמידות שלי עושות קודם – בוחרות תמונה או מילים – אבל אני רוצה להרגיל אותן לראות גם את מה שפחות אוטומטי עבורן.

והרווחתי שיעור שמוציא את תלמידותי המחוננות, הנוטות להיות יודעות-כל, מהפוזיציה של "התיוונות? את רצינית? אני יודעת על זה הכל" למקום שיש בו מורכבות ואי-ודאות. בוודאי כשמדובר בכיתה ז, כיתה חדשה בחטיבת ביניים חדשה, שיש בה תהליכי של היקלטות ושל חיברות ושל השתלבות ותירבות.

ומה עושים עם זה בכיתה הרגילה?

עושים התאמות.

אם רוצים להשתמש בשיעור הזה בכיתה הטרוגנית – צריך להביא שלושה או ארבעה מקורות, בדרגות קושי שונות, לשלב הראשון. גם ספר הלימוד יכול להיות מקור. מגוון כזה יכול להשוות את משך זמן העבודה (ולמנוע את "המורה גמרתי!!" אחרי שתי דקות שלמות). בנוסף, שימוש במגוון מקורות מכניס רבדים נוספים לשיח הכיתתי.

דבר נוסף שצריך לעשות הוא לוודא הבנה. אפשר לתת שאלה או שתיים לדיון בזוגות, רק לראות שכל התלמידים הבינו את הרעיון הכללי. לא חייבים – למעשה, הכתיבה תגלה לנו אם לא – אבל זה יכול לעזור לתלמידים שמתקשים "לקפוץ, משלב ההבנה לשלב הכתיבה. שאלות כאלה, לטעמי, צריכות להיות רשות ולא חובה.

אפשר להפחית את מספר המילים החדשות, לכולם או לקבוצות שצריכות פחות עומס. אפשר להפחית את מספר התמונות. אפשר להסתפק בתמונות ולוותר על המילים. אפשר לבחור אחד משני הדיונים שהעליתי בשלב 4. מה שצריך להקפיד הוא שיישאר מושג רחב יותר מזה שהתלמידים הגיעו איתו.

ואפשר גם להשתמש בשיעור הזה או בחלקים ממנו רק עבור המחוננים והמצטיינים בכיתה, בזמן ששאר התלמידים לומדים את השיעור כסדרו. שאלה גדולה של מושג בהחלט יכולה לשמש לצורך הרחבה והעשרה שתלמידים אלה זקוקים להן.

בסופו של דבר,

הרחבה והעמקה הן, בעיני, תכלית הלימוד. הן לא רק nice to have, בטח כשמדובר במחוננים ובמצטיינים, ועל אחת כמה וכמה לפני שמגיעים לכיתה י (שאז כבר נכנסים למערבולת ה"איך נספיק את החומר לבגרות?" – שגם עליה יש לי תשובות, אבל לא כאן).

וגם עבורנו, המורים, הן הופכות את הלמידה למעניינת יותר. אחרי הכל, לשם כך התכנסנו.

פינת התכל'ס

אהבת? רוצה להשתמש?

כאן אפשר להוריד את המצגת שהכנתי – עם ההגדרות והתמונות, ועם שקף אחד שניתן להדפיס או לשכפל שוב ושוב במצגת שיתופית לנוחות התלמידים (שהרי טרם נמצא חיסון לקורונה…)

רוצה תמונות אחרות? – אין בעיה. יש באינטרנט מאגרי תמונות חינמיים, רשימה שלהם תוכלו למצוא למשל בבלוג "ליקוטי שיבולים" של לאה כהן.

ואם למידה סביב מושג מעניינת אותך – כתבתי על זה פוסט עם שלושה רעיונות נוספים, ואני מציעה לקרוא גם על תוכנית "הגיגית" המיתולוגית של האגף למחוננים.

~~~

ואם אהבת, עוד שני דברים קטנים:

כאן למטה נרשמים לקבלת עדכון כשמתפרסם פוסט חדש. זה קורה פעם בשלושה-ארבעה שבועות, וזה כדאי, כי למה לפספס?

ואם יש לך רעיונות אחרים ללמידת מושג, או שעשית את השיעור בכיתה וקרו דברים מעניינים- ממש אשמח לשמוע עליהם – כאן, בתגובות!

~~~

קרדיט לתמונת הנושא: Fleur on Unsplash