זה היה בסופה של שנת משבר. בראש הממשלה הזמנית עמד מנהיג מוכר ושנוי במחלוקת. תעמולת הבחירות כללה ערעור על הלגיטימיות של הטוענים-לכתר וכינויים שהזכירו תקופות אפלות. ועדת הבחירות המרכזית התמודדה עם בעיות צפויות בהגעת מצביעים אל הקלפיות הקרובות למקום מגוריהם —
לא, לא מדובר במערכת הבחירות לכנסת ה-24, מערכת רביעית בתוך שנתיים בתום קורונה, אלא ב
מערכת הבחירות הראשונה במדינה היהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל
כי הפוסט הזה איננו פוסט על בחירות. זה פוסט של יום העצמאות.
כמנהגי מאז פרוץ הבלוג אני מייחדת ליום הזה פוסט מיוחד עם פעילות. בתשע"ח כתבתי על ההתלבטות הגדולה: האם בכלל להקים מדינה?, בתשע"ט חגגתי יום הולדת של אירועים שנתיים ובתש"ף הכנתי בינגו של יישובים הקרויים על שם אנשים שעשו פה משהו למעננו. כך אנחנו חוגגים מדי שנה את יום העצמאות בביתנו.
זיכרון הוא הסיפור שנשאר לך אחרי שזרקת את הסיפורים שאתה "לא אוהב" (שי גולדן, המצאת החיים, עמ' 10).
יום העצמאות הוא יום של נוסטלגיה, ונוסטלגיה נוהגת בזכרון בעורמה סלקטיבית במיוחד. אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדנו, והכל היה פשוט נפלא עד שהגיעו הפוליטיקאים של ימינו. אבל האמת היא שמאז החלה האנושות להתכנס בחבורות היתה פוליטיקה, ולרוב – היתה הרבה פחות עדינה וענוגה מזו שאנו מכירים היום. ואפילו בימים הגדולים ההם, של ינואר 1949, בהם הוטל עוצר של שבע שעות על כל תושבי המדינה במטרה לערוך מפקד אוכלוסין ולהנפיק תעודות זהות ולהגדיר את ספר הבוחרים, אפילו בימים הגדולים ההם בהם היו מנהיגים אמיתיים שממש פעלו מתוך אידיאולוגיה אמיתית ורק טובת האזרחים היתה לנגד עיניהם – אפילו אז הם היו, איך לומר זאת בעדינות? – רק בני אדם.
וכך, בימים שאחרי מערכת בחירות רביעית בשנתיים, כזו שהתנהלה בצילה של קורונה, החלטתי לחזור אל הימים ההם של ינואר 1949, אז עמדו אותם נפילי-אדם בפני מאורע הסטורי ראשון, מרגש מאין כמוהו – חגיגה דמוקרטית יחידה ומיוחדת בתוככי המזרח התיכון:
מערכת הבחירות הראשונה מאז הקמת המדינה
אז מה יהיה בפוסט הזה:
רקע הסטורי – מה צריך כדי לקיים בחירות ראשונות במדינה חדשה?
קצת מתימטיקה – אילו לא היינו צריכים להתחשב באידיאולוגיה לצורך הקמת ממשלה, אלא רק במספרים: כמה אפשרויות היו להקמת ממשלה ראשונה במדינה היהודית?
אידיאולוגיה – כי המתימטיקה לבדה לא עובדת: מצע המפלגות השונות על רקע השאלות הגדולות שהטרידו את המדינה בראשית דרכה,
וכמובן, מה קרה בפועל – כיצד הצליח בן גוריון, שהחרים את חרות ומק"י, להקים ממשלה בתמיכה 73 חברי כנסת – ממשלה שמנתה 12 שרים בלבד?
וגם הצעות הגשה יהיו בסוף, כי את הפוסט הזה אפשר פשוט לקרוא, אבל למה לא להפעיל את בני הבית או הכיתה?…
רקע: לקראת הבחירות
מאז תום מלחמת העולם הראשונה ועד הקמת מדינת ישראל היתה ארץ ישראל תחת שלטון בריטניה. אחת ממטרותיו של שלטון זה, כפי שמצויין בכתב המנדט שניתן לבריטניה מאת ארגון חבר הלאומים, היתה ליצור את התנאים להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל כפי שהתחייבה בריטניה בהצהרת בלפור. במסגרת זו הוקמו מוסדות לאומיים כבר בתקופת המנדט, והם היוו בסיס לפעילות שלטונית מיד עם ההכרזה על הקמת המדינה: במגילת העצמאות נכתב כי "החל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו׳ אייר תש״ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על־ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ־1 באוקטובר 1948 – תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מינהלת־העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל".
אלא שתוכניות לחוד ומציאות לחוד. המדינה הצעירה נלחמה על חייה והבחירות הראשונות נדחו פעמיים עד שהתקיימו כארבעה חודשים לאחר המועד המתוכנן.
כל ה"מי ומי" – בוחרים ונבחרים
ב 8.11.1948 הוכרז על שבע שעות עוצר בכל רחבי המדינה, וכ 14,000 פוקדים עברו מבית לבית כדי לערוך מפקד אוכלוסין ולרשום את בעלי זכות הבחירה במדינה הצעירה. מפקד זה היה הכרחי משום שעוד בימי המנדט הבריטי הגיעו לארץ מעפילים רבים שלא נרשמו כתושבים, ומאז הכרזת העצמאות הגיעו עולים רבים נוספים. בסך הכל נספרו קרוב ל 900,000 אזרחים, מהם 506,567 בעלי זכות בחירה. מתוכם הצביעו בפועל 87% – אחוז ההצבעה גבוה ביותר, שלא הגיעו אליו פעם נוספת.
איך ידעו חצי המליון למה להצביע? – אין חגיגה בלי עוגה, ומסתבר שאין חגיגה לדמוקרטיה בלא תעמולה… לוחות המודעות ברחובות המדינה הקטנה התכסו בכרזות תעמולה, וכמותם גם עמודי הדעות והפרסום בעיתונים.
על קולותיהם של חצי מליון הבוחרים התמודדו לא פחות מ 21 מפלגות, אך רק 12 מתוכן עברו את אחוז החסימה. הן נזקקו ל 3,592 קולות כדי לקבל מושב בכנסת.
כך זה נראה בזכרון הדברים של ועדת הבחירות המרכזית לבחירות לאספה המכוננת (מקור – ארכיון המדינה):
היום שאחרי הבחירות: הרכבת ממשלה
הרשות המחוקקת נבחרה: 120 חברים מצאו את מקומם באספה המכוננת, שהתכנסה לראשונה בט"ו בשבט תש"ט. הישיבה נפתחה בשירת "התקווה", ולאחריה נאם נשיא מועצת המדינה הזמנית חיים ויצמן נאום נרגש שהחל במילים:
"ברגש של יראת כבוד והדרת קודש אני קם לפתוח את האסיפה המכוננת של מדינת ישראל, את כנסת ישראל הראשונה בימינו, בעיר הנצחית ירושלים".
ייעודה של האספה המכוננת היה לקבוע חוקה למדינה החדשה, אולם ימים אחדים לאחר כינונה העבירה האספה חוק שהפך אותה לבית מחוקקים. כעת הגיע הזמן להרכיב ממשלה. מאחר שאף מפלגה לא זכתה לבדה ברוב של מושבים בכנסת נדרשה המפלגה הגדולה ביותר מפא"י בראשות דוד בן גוריון, שזכתה ב 46 מושבים – להקים קואליציה של מפלגות שימנו יחד לפחות 61 נציגים אשר יתמכו בבן גוריון כראש ממשלה.
רגע של מתימטיקה
נניח שהיינו רוצים להקים קואליציה של 61 חברי כנסת (לפחות) שתכלול מינימום של מפלגות. כזאת שכל מפלגה שעוזבת אותה מפרקת את הממשלה. מה היינו יכולים לעשות?
יש שתי אפשרויות להרכיב קואליציה של שתי מפלגות בלבד:
מפא"י (46) + מפ"ם (19) לקואליציה של 65 חברי כנסת,
או
מפא"י (46) + החזית הדתית המאוחדת (16) לקואליציה של 62 חברי כנסת.
אבל יש אפשרויות נוספות – קואליציות של 3-8 מפלגות, שעזיבת אחת מהן תשאיר את הממשלה ללא רוב חברי כנסת (61 לפחות).
מומחה הבית עשה חשבון והגיע למסקנה שבסה"כ יש 49 אפשרויות, בהינתן מספר המנדטים בכנסת הראשונה. מוזמנים לנסות לבד, וכמובן – לבדוק אותו (-: יש קישור בהצעות לפעילות, בסוף הפוסט.
אבל בבחירות היתה אידאולוגיה, בנוסף על המתמטיקה
וממשלה חייבת להתבסס על קואליציה שמסכימה על עקרונות יסוד.
כבר מאז תקופת המנדט התבססו ביישוב היהודי ארבע קבוצות פוליטיות: מפלגות שמאל, ימין, דתיים ו"מפלגות אינטרס" – מפלגות שקמו כדי לדאוג לרוחתה של אוכלוסיית בוחרים מסוימת. וכך נראתה המפה הפוליטית של האספה המכוננת (המספר בסוגריים הוא מספר המנדטים שקיבלה כל מפלגה):
בבחירות האלה עמדו בפני המדינה הצעירה כמה סוגיות, שהמפלגות השונות היו צריכות לתת עליהן את הדעת כשהן מתלבטות האם להצטרף לקואליציה של בן גוריון או להתנגד לממשלה מספסלי האופוזיציה. ואלו
השאלות הגדולות של הבחירות הראשונות
ברקע עמדה שאלת העבר: מי בעצם הקים את המדינה? – האם הנהגת ה"מוסדות הלאומיים" של היישוב שהתגלמו בדמותה של מפא"י, או שמא לוחמי האצ"ל והלח"י שהתנגדו למנדט הבריטי ובשמם פעלה מפלגת חרות? ואולי מפ"ם, שבין ראשיה היו מפקדי הפלמ"ח ועמם משוררים וסופרים צעירים ששידרו רוח רעננה של שינוי?
שאלת גבולות המדינה – מלחמת העצמאות טרם הסתיימה למעשה, וגבולות המדינה עדיין לא הוסדרו. המפלגות נחלקו בשאלה האם יש לחתור להסכמים המקבעים את המצב הקיים עם שוך הקרבות, כפי שחשב בן גוריון, או לחתור לכיבוש כל שטח המנדט ולהקים בו שתי מדינות או מדינה דו-לאומית (כפי שרצו מפ"ם ומק"י) או מדינה יהודית אחת גדולה (כפי שדרשה חרות).
מה יהיה אופיה הכלכלי של המדינה – שאלת ימין-ושמאל: האם תהיה המדינה בעלת משטר סוציאליסטי או בעלת שוק חופשי?
כמובן, מלבד השאלות הללו הציגו חלק מהמפלגות את משנתן בנושאים נוספים ודאגו לקהלי המצביעים שלהן.
אילו קואליציות ניתן היה לסדר בתנאים אלו?
מה שקרה באמת
כבר בהתחלה הכריז דוד בן גוריון מיהן המפלגות הפסולות בעיניו לישיבה בממשלה: "בלי חרות ובלי מק"י", הודיע, בבטלו את "השוליים" מימין ומשמאל. הוא העדיף לוותר גם על מפ"ם למרות קירבתה היחסית להשקפותיו ובחר בממשלה רחבה שתמכו בה 73 חברי כנסת ממפא"י, החזית הדתית, הפרוגרסיבים, הספרדים והרשימה הדמוקרטית של נצרת. מפלגות הלומים, הנשים והתימנים, כמו גם הציונים הכלליים, נשארו בחוץ.
מי היו השרים בממשלה? – ניתן כמובן לקרוא על כך בויקיפדיה, אבל אני מציעה לנצל את הזדמנות ולשחק במשחק הגיון שהכנתי ממש לצורך כך – יש קישור בהצעות לפעילות, בסוף הפוסט.
אין ספק שתקופת כהונתה של הכנסת הראשונה היתה מעניינת במיוחד: הונהג משטר צנע קפדני בהובלתו של דב יוסף, ירושלים הוכרה כבירת ישראל ונעשה נסיון התנקשות בחברי הממשלה. אבל החיים זה חיים, ו
לכל ממשלה יש "פג-תוקף"
משבר בין מפא"י למפלגות הדתיות על רקע החינוך האחיד שניתן לילדי העולים במעברות הביא לבחירות לכנסת השניה ביולי 1951. מאבק קשה לא פחות התנהל בין מפא"י ובין הציונים הכלליים, שביקשו לנצל את מדיניות הצנע הכושלת של הממשלה כדי להפוך למפלגה השנייה בגודלה במדינת ישראל. אבל את זה נשאיר כבר לשנים הבאות…
וכמו שהבטחתי, הנה
הצעות לפעילויות ליום העצמאות בסימן "מערכת הבחירות הראשונה"
ניתן, כמובן, פשוט לקרוא את הפוסט ולפתוח חלק מהקישורים להרחבה – מעניין? – פותחים, פחות מעניין? – ממשיכים לקרוא בלי לפתוח.
אבל אני רוצה להציע שתי פעילויות שהכינונו מראש.
1. משחק הגיון: מי ישב ליד שולחן הממשלה?
12 כסאות, 5 מפלגות, 19 תפקידים – ומשחק הגיון אחד:
מי קיבל איזה תפקיד?
מי הרוויח, מי הפסיד?
את כל הרמזים, וגם טבלה לנוחותכם, תמצאו בקובץ הזה.
2. קומבינטוריקה: אילו ממשלות אחרות ניתן היה להקים?
לפני שאתם הולכים לקרוא את השיטה בה עבד מומחה הבית, אני מציעה לכם להתנסות בעצמכם: אילו ממשלות ניתן היה להקים בהתאם לכלל שקבענו – ממשלה שיש לה רוב (כלומר, שיש לפחות 61 חברי כנסת שתומכים בה) אבל אף מפלגה בה לא מיותרת?
דף מסודר עם הוראות ומספרי המנדטים, וכן הסברים של המומחה – כאן.
ואם תרצו להשקיע, הנה עוד שאלה מתימטית:
בסופו של דבר הקים בן גוריון ממשלה שנשענה על 73 חברי כנסת. כמה אפשרויות מספריות היו לממשלה כזו, ומהן?
ושאלת מחשבה – לרוצים להעמיק: בן גוריון בחר שלא ללכת עם השותפה ה"טבעית", הלא היא מפ"ם, שהיתה יחסית קרובה אליו בדעותיה. מה הרוויח בממשלה רחבה המורכבת ממפלגות רבות וקטנות, ומה הפסיד?…
3. ועוד הצעות להרחבה, "בשביל הנשמה"
לבחור מפלגה אחת, או יותר, ולקרוא את המצע שלה: האם הוא עדיין אקטואלי? ומה בכלל קרה לה בשבעים ושתיים השנים שחלפו? אפשר להסתפק במפלגות שעברו את אחוז החסימה, אבל לא פחות מעניין לבדוק מיהן המפלגות שלא הצליחו להכניס נציג לכנסת – מפלגת "למען ירושלים", למשל, או "רשימת יצחק גרינבוים".
מידע ניתן למצוא בויקיפדיה (לחפש על פי שם המפלגה, או דרך הערך "הבחירות לאספה המכוננת" – מופיעה בו רשימת המפלגות עם קישורים למידע מפורט יותר). בכרזות תעמולה שהדפיסו המפלגות ניתן לצפות באתר הספריה הלאומית וכן בארכיון המדינה.
ועוד נושא שמעניין לחשוב עליו הוא אופיה הכלכלי של המדינה. אפשר לדבר על שאלות של ימין ושמאל כלכלי, אבל בעיני מעניין יותר לדבר על מדיניות הקיצוב הכלכלי הידועה כ"תקופת הצנע". את רוח התקופה ניתן לחוש היטב אם מדפדפים בין הכרזות באתר הספריה הלאומית. רק מבקשת לא להאשים אותי אם הילדים יישמעו לקריאתו של לוי אשכול ויבקשו לגדל ירקות ליד הבית…
~~~
אם היה מעניין, אם השתמשת בהצעות לפעילות, אם מצאת טעות או שיש לך מה להוסיף – כאן למטה יש מקום לתגובות, ואשמח מאד לשמוע ממך!
ובינתיים,
חג עצמאות שמח
2 תגובות
נהננו מאוד לקרוא את דבריך בנסיעת אמא-בן עשר ארוכה ולתכנן את הפעילות המשפחתית ליום העצמאות (ואני גם שולחת את הפוסט לעוד מי שיכול ליהנות ממנו).
יש גם פרקים מעולים על תקופת הצנע (ובכלל) בפודקאסט "כשבגרוש היה חור" של עושים היסטוריה.
(וטעות קטנה בפיסקה על הרכבת הממשלה, נכתב לוחים במקום לוחמים.)
תודה רבה, כמו בכל שנה ובכל שנה יותר, עם הילדים הגדלים ונהנים יותר מהרעיונות, כולם.
תודה רבה, שירה!
התחלתי להאזין לפרק על הצנע – הוא אכן מעניין! פודקאסטים הם לא האוטומט שלי. קשה לי להקשיב תוך כדי עשיית משהו אחר. אפילו להליכה אני לא יוצאת עם פודקאסט. אז כשממליצים לי על פרק טוב, אני שומעת בהפסקות…
חג עצמאות שמח!