כיתת מחוננים או מרכז מחוננים? – מענים למחוננים בבית הספר היסודי

ובחלומי, אני עומדת לפני דלת סגורה ומחכה שיגיע זמן הפתיחה ואוכל להיכנס. מאחורי נבלע פטפוט של עוברי אורח בצפירה מחרישת אזניים. ריח פיח עולה באפי ואני מרגישה צורך לשטוף ידיים ולנקות את הלחות של הרחוב. מבט חטוף לצדדים מגלה אנשים ממהרים לאוטובוס. אני ממקדת את מבטי בחלון הראוה: היצע מפתה מסודר על המדפים ואני מחכה לשמוע את צלצולה העדין של הדלת הנפתחת, מדמיינת ניחוחות וטעמים, יכולה כבר לשמוע את המוזיקה הנעימה שתקדם את פני כשאכנס לגן העדן —

ואז אני מגלה ש

סופסוף הגיעה התשובה ממבחן המחוננים

אם התשובה שלילית – וזה מה שקורה במקרים רבים – אני מפנה אתכם לפוסט הזה, שבו הסברתי מה זה אומר ומה עושים.

אבל גם אם התשובה חיובית כדאי להבין מה זה אומר… כי בין אם "היה ברור שהיא תתקבל" ובין אם "זה נפל עלינו בהפתעה, ידענו שהוא חכם אבל לא חשבנו שהוא מחונן" — המכתב המבשר על קבלת ילדינו לתוכניות המחוננים של משרד החינוך הוא מפתח לעולם חדש. עולם שתלויות בו תקוות רבות לטווח הרחוק, אבל לטווח הקרוב הוא מציע שני מענים אפשריים: כיתת מחוננים, אם אתם גרים בחיפה או באיזור המרכז; או מרכז מחוננים, ולצורך זה פחות משנה היכן אתם גרים.

בקבוצות הורים למחוננים רווחת הדעה כי כיתת מחוננים היא המענה הטוב ביותר לילדים מחוננים בבית הספר היסודי. לא נדיר למצוא שם קריאה נואשת לפתיחת כיתות מחוננים בבית הספר היסודי בכל רחבי הארץ; כמעט לא שומעים שם את אלה שבחרו שלא לשלוח לכיתת מחוננים למרות שהיתה להם אפשרות כזאת. בעיני מדובר בשתי אפשרויות שלכל אחת מהן יתרונות וחסרונות, ואם צריך לבחור – אני נוטה למרכז מחוננים דווקא.

מרכז מחוננים

הם המענה שנותן משרד החינוך למרבית התלמידים המחוננים בבית הספר היסודי. מדובר במרכזים אזוריים (יש 59 כאלה בכל רחבי הארץ – כן, כן, גם בפריפריה) ובתוכנית למחוננים בשעות הבוקר, יום בשבוע. בחלקם יש גם תוכניות לתלמידים שאותרו כמצטיינים על ידי האגף למחוננים ובחלקם גם תוכניות ל"מצטייני יישוב" – תלמידים שבתי הספר שלהם המליצו עליהם. תוכניות המצטיינים פועלות אחר הצהרים.

מה מעניקים מרכזי המחוננים לתלמידיהם?

בראש ובראשונה – הם נותנים קבוצת שווים. "פה מבינים איך חשבתי ולמה זה עניין אותי" – זה משפט שאנחנו שומעים הרבה במרכזי מחוננים; מעצם הגדרתם, ילדים מחוננים לא פוגשים רבים כמותם בבית הספר, ומרכז המחוננים הוא מקום לחברויות חדשות של ילדים דומים בתחומי העניין שלהם, באופן החשיבה וביכולת האינטלקטואלית.

את קבוצת השווים פוגשים מורים שמתמחים בהוראת מחוננים. חלקם מורים במקצועם, חלק בעלי מקצועות אחרים (וטרינר, ביולוגית ימית, צלם, מעצבת, קוסם, עורכת דין – דגימה מקרית של מורים במרכזי המחוננים במחוז שלי). אף אחד מהם לא מלמד את תוכנית הלימודים "הרגילה" של בתי הספר; הם כותבים תוכניות העשרה, בהתאם לתחומי העניין והעיסוק שלהם ובהתאמה לצרכי התלמידים המחוננים. תמהיל הקורסים ותכניהם מלווים בהנחיה של האגף למחוננים. גם היועצות במרכזי המחוננים מקבלות ליווי מקצועי של האגף.

מבוכים ודרקונים, קסמים וצילום. האם התוכניות באמת רציניות?

הדבר השני שנותנים המרכזים הוא חוויה של למידה.

לא פעם אני שומעת את השאלה הזו מהורים. חלק לא שואלים אלא מעידים שהתוכניות "לא משהו" – עוסקות יותר מדי או פחות מדי במדעים או בכישורים רגשיים או באומנות. אז נכון, לא כל הקורסים דומים זה לזה, ויש כאלה שלטעמי לא צריכים להילמד במרכז מחוננים (מתאימים יותר לתוכנית העשרה בית ספרית או פרטית). אבל כשאני שומעת את המשפט הזה מהורים אני לומדת בעיקר על היעדר תיאום ציפיות.

הורים רבים חווים את בית הספר כמקום שבו "הילד לא לומד כלום". פעמים רבות זה נכון: כיתה א' היא כיתה שבה "מיישרים קו" ומוחקים את העמודים אותם עשו הילדים בחוברת לבד. כבר ציטטתי פה בבלוג דוגמא נהדרת למקרה כזה – בת שש, ילדה חברותית ונבונה, שחישבה בעצמה ש-60 מתוך 80 הם 75%. בבית הספר מצפים ממנה, יום אחר יום, לתרגל 2+2, וגם אם המורה ממש תרשה לה לעבור לחוברת הבאה – היא תפתור תרגילי חיבור וחיסור בתחום העשרים; לא ממש אתגר, אם יורשה לי לומר. עבור הורים לילדה כזאת, מרכז המחוננים הוא המקום שבו "היא סוף סוף תלמד משהו".

מענה לצרכים – לימודיים ואחרים

אלא שמרכז המחוננים צריך לענות על צרכיהם של ילדים מחוננים בהווה ולתת להם בסיס לצרכיהם העתידיים. הן בהווה והן בעתיד יש צרכים לימודיים וחברתיים ורגשיים, חלקם מעצם היות הילדים המחוננים – ילדים, וחלקם – מעצם היותם מחוננים. מגוון הקורסים במרכזי המחוננים לוקחים בחשבון את הסוג הראשון ומתכווננים אל הסוג השני. קורס מבוכים ודרקונים הוא דוגמא מצוינת לקורס שיש בו הכרח בעבודה קבוצתית, בתכנון, במשא ומתן, בהתמודדות עם קושי ואף עם הפסד – מיומנויות שלא תמיד פשוטות לביצוע, ויותר מזה: מחוננים רבים מתחמקים מהן באלגנטיות במהלך לימודיהם בבית הספר היסודי ואף אחריו. ה"משעמם לי בבית הספר" הוא לעתים קרובות "זה לא למה שלי", אבל לא פחות מזה – "דורשים ממני להתמיד במשהו שקשה לי, ומסתבר שזה ממש לא כיף". אז כן, הילדים לומדים במרכז המחוננים משהו, והוא לא רק אינטלקטואלי (אם כי הוא בהחלט צריך להיות גם כזה).

בפוסט הראשון שכתבתי פה בבלוג סיפרתי על ההיכרות האישית שלנו עם מרכז המחוננים האיזורי. במרכז הזה נדרש שלג שלנו בפעם הראשונה לתקן מצגת שהכין. "זה לא רציני, מה שעשית" אמרו לו ושלחו אותו לערוך תחקיר. זאת אומרת, ממש ללמוד לפני שהוא כותב שלושה משפטים שהוא מייחס ל"ידע כללי". הייתי שמחה לו בית הספר היה עושה את זה, כמובן. אבל בית הספר לא עשה.

מדוע לא יחול מרכז מחוננים פעמיים בשבוע? (או שלוש. או שש)

כי ילדים מחוננים חיים – בהווה, וימשיכו כך בעתיד – לחיות בעולם שרובו המוחלט עד מאד לא מאוכלס במחוננים, בהגדרה. והם צריכים ללמוד בעולם כזה. להכיר בעובדה שאינני לבד, שיש שונים ממני, שיש להם צרכים ורצונות וחשיבה משלהם – זה חלק מהצמיחה האישית. מבחינה חברתית, אני חושבת שהמפגש המגוון הזה, כבר מגיל צעיר, חשוב מאד (למעשה, גם במשרד החינוך חושבים ככה, ואתייחס לזה עוד מעט).

כיתת מחוננים בבית הספר היסודי

כיתת מחוננים היא כיתה בבית ספר רגיל, שמתקבלים אליה רק תלמידים שעברו את מבחן האיתור של האגף למחוננים ולמצטיינים. מבחינה לימודית היא כיתה יחסית הומוגנית: יחסית – משום שלכל ילד תחומי עניין משלו, אבל הלימודים מתאימים ליכולותיהם של התלמידים המחוננים. תוכנית הלימודים הבסיסית אינה שונה מזו של כל כיתה אחרת, מה ששונה הוא דרך הלמידה והקצב שלה. בנוסף על תוכנית הלימודים הרגילה ניתנות 4-8 שעות העשרה שבועיות, גם הן מותאמות לכיתת המחוננים מבחינת התוכן והסגנון. המטרה היא ליצור מעטפת של כיתה העונה על כל צרכיהם של המחוננים.

יש בישראל שבעה מסלולים של כיתות מחוננים בבית הספר היסודי, והמספר הזה לא משתנה כבר שנים רבות. כפי שכתבתי למעלה, מדיניות האגף למחוננים היא שלא לפתוח כיתות מחוננים נוספות ביסודי אלא להעמיק את המענים הניתנים במסגרת בתי הספר הרגילים. וכאן אני רוצה להדגיש: יש לי נטיה טבעית לציניות בכל הקשור לשיקוליהם של משרדים ממשלתיים, אבל דווקא במקרה הזה, כמי שעובדת באגף למחוננים, אני יכולה לומר שמדובר בתפישת עולם חינוכית הרואה חשיבות רבה במפגש של ילדים מחוננים עם בני גילם שאינם כאלה.

כשילד גדל באותה כיתה, באותה סביבה, עשר שנים – יש לזה מחיר. נכון, גם משפחה אנחנו לא מחליפים מדי שלוש-ארבע שנים, אבל דווקא בגלל זה – ילדים צריכים הזדמנות להכיר מגוון אנשים. למצוא לעצמם חברים שונים בסביבות משתנות. לאו דווקא הרבה חברים, כן חברים חדשים, בסביבה שונה. הם זכאים לאפשרות להיפטר מתדמיות שדבקו בהם בשלב כזה או אחר של חייהם ולבנות לעצמם דמות חדשה במקום חדש. לאו דווקא כי הדמות הקודמת היתה גרועה, אלא כי בני אדם משתנים – וטוב שכך. ככל שאנחנו פותחים בפניהם יותר אפשרויות אנחנו מגדילים את הגמישות ואת יכולת ההתמודדות העתידית שלהם בעולם שימשיך להשתנות.

(למען הסר ספק, אני לא חושבת שילדים שלומדים בכיתות המחוננים ביסודי הם אומללים. למעשה, רובם שמחים מאד. אבל כך גם מרבית הילדים במרכזי המחוננים. וכאמור, לכל אופציה יש עלות ותועלת, ולרוב המחוננים והמחוננות בגיל היסודי אין בחירה בין האפשרויות).

מרכז מחוננים וכיתת מחוננים: שילוב והפרדה

בעבר, יצאו תלמידי מסלולי המחוננים בכפר סבא ובתל אביב ליום לימוד במרכז המחוננים העירוני. בשנים האחרונות החל תהליך של הפרדה בין המסגרות ועל ההורים מוטלת הבחירה בין הישארות בבית הספר הרגיל ויציאה ליום במרכז המחוננים לבין כיתת מחוננים באותה עיר או בעיר שכנה. איך בוחרים? – זו שאלה טובה; אני מציעה לחשוב על בית הספר הנוכחי, והאם לילד או לילדה טוב בו; על המרחק מכיתת המחוננים בגיל צעיר (ובשנת קורונה…) והאם הוא משאיר אפשרות נוחה של חברים-למשחק אחה"צ, בשכונה. גם על תחביבים שכבר יש, וחוגים שרוצים ללכת אליהם, צריך לחשוב; העשרה היא דבר נהדר, בוודאי לילדים מחוננים, אבל גם לנשום צריך מדי פעם. ואפילו להשתעמם.

פוסט שעוסק ממש בשאלה הזו, של הדברים שצריך לחשוב עליהם כשבוחרים בין מרכז לכיתה – תמצאו כאן.

תהליך דומה של הפרדה ובחירה בין מרכז לכיתת מחוננים יתחיל להתקיים בתשפ"ב בחלק מחטיבות הביניים שיצאו עד כה למרכז המחוננים.

ועוד דברים ש(אני חושבת ש)חשוב לדעת

תשלומי הורים

משרד החינוך מתקצב את הכיות ואת המרכזים בשעות ובתקציב נוסף. יש רשויות מקומיות שמשתתפות בעלות התוכניות.

ומה לגבי תשלומי הורים? –

בכיתות מחוננים לא נגבה תשלום מלבד תשלומי הורים רגילים ותשלומי תל"ן (תוכנית לימודים נוספת) עד לסכום המותר לגביה בכל כיתה. במרכזי המחוננים ההשתתפות בתוכניות כרוכה בתשלום.

הסעות

ילדים מחוננים זכאים להסעות למרכז המחוננים או לכיתת המחוננים, אבל הזכאות לא מחייבת ארגון הסעה על ידי הרשות המקומית אלא יכולה להינתן כדמי נסיעה בתחבורה ציבורית. פרטים נוספים ניתן למצוא בפורטל הורים בדך העוסק בנושא הסעות תלמידים.

מעבר בין מרכז מחוננים לכיתה, ולהיפך

ניתן לבקש העברה בין תוכניות מחוננים – בין כיתה למרכז, או בין מרכז לכיתה, או בין תוכניות מצטיינים – ממרכז אחד לאחר. אישור יינתן על בסיס ראיון אישי ומקום פנוי. פרטים נוספים והוראות לטפסים שיש לצרף ניתן למצוא בפורטל הורים בדף העוסק במעבר בין תוכניות מחוננים ומצטיינים.

ומה קורה במעבר לחטיבת הביניים?

מרכזי מחוננים – ברוב המרכזים פועלת תוכנית המשך בחטיבת הביניים, לרוב עד כיתה ט'. אין צורך בהיבחנות נוספת.

כיתות מחוננים – כאלה יש כבר למעלה מ-30 ברחבי הארץ. עד כה, ילדים שלמדו בכיתת מחוננים ביסודי ורצו להמשיך לכיתת מחוננים בחטיבת הביניים – המשיכו ללא מבחן נוסף, ותלמידים שלמדו בבית הספר היסודי במרכז מחוננים, או שמעולם לא אותרו כמחוננים – יכולים היו לגשת למבחן איתור בכיתה ו' על מנת להתקבל לחטיבת הביניים. החל מתשפ"ב, יידרשו גם בוגרי כיתות מחוננים ביסודי לעבור בחינת איתור נוספת כדי להתקבל לכיתת המחוננים בחטיבה. חשוב להדגיש: מי שאותרו כמחוננים ביסודי ואינם מעוניינים ללמוד בכיתת מחוננים בחטיבה לא יידרשו למבחן נוסף. עוד על אפשרויות הטיפוח בחטיבת הביניים ניתן לקרוא בפוסט שעוסק בכיתות הייחודיות בחטיבת הביניים ובפוסט שעוסק בתוכניות האצה והעשרה.

~~~

בתמונה: פעילות סיום שנה של כיתות ו' במרכז המחוננים מרו"ם בגני תקווה, בהנחיית המורות יוליה קרוס ושירי מוטס-לוין.

~~~

יש עוד דברים שהיית רוצה לדעת? התנסית בלימודים במרכז או בכיתה? – אשמח מאד לשמוע – כאן למטה, בתגובות!

~~~

ואם קראת, והפוסט היה מועיל – למה שלא אשלח לך הודעה כשמתפרסמים פוסטים חדשים בבלוג? אפשר להירשם לקבלת ניוזלטר כאן למטה, או בדף יצירת קשר (אני שולחת את הניוזלטר במייל ובווטסאפ, לבחירתך)