רחל ארליך

רחל ארליך

למידה היברידית

למידה היברידית

כמעט אמצע יולי, ומערכת החינוך נערכת במלוא המרץ לשנת הלימודים הבאה. במערכת שלעתים נדמה כי ספטמבר נופל עליה בהפתעה גמורה זה נשמע כמו חלום.

אבל כשנזכרים בשנה שחלפה וכשחושבים על השנה שנערכים אליה, הופך החלום לבלהות.

שנת הלימודים תש"ף היתה שנתיים בעור של שנה: הראשונה החלה בספטמבר והסתיימה במרץ, עם פרוץ המגיפה וסגירת מוסדות החינוך. השניה כללה סגר, עוצר, חזרה ללימודים בקפסולות, עם מסכה, בלי מסכה, ויכוח איום בין ארגוני המורים לממשלה על מועד סיום השנה ומסיבות סיום שהתבטלו, התקיימו בזום או הפכו למסיבות הדבקה.

ועכשיו יולי, ודבר אחד ידוע כמעט בוודאות על תשפ"א – שנה רגילה היא כבר לא תהיה. משרד החינוך דורש ממנהלי בתי הספר להיערך לשלושה תרחישי למידה: למידה רגילה, למידה מרחוק ולמידה היברידית, זו שלשמה התכנסתי כאן.

מהי למידה רגילה – על חוזקותיה וחולשותיה – כולנו יודעים, וגם מהי למידה מקוונת יודעים, אם כי פחות. אבל למידה היברידית?

למידה היברידית – או מעורבת, אם נקרא ל Blended Learning בשם אחר

היא מושג לא חדש. למעשה, מדברים עליה כבר 20 שנה לפחות, אבל כמו "פדגוגיות חדשות" אחרות היא מקפידה על שם שיווקי ומעודכן. עניינה של הלמידה המעורבת הוא ערבוב – בין סוגי למידה ובין מיקומי למידה שונים.

כשמשרד החינוך מבקש להיערך ללמידה היברידית הוא מתייחס למעשה לאחד או יותר מהמצבים האלה:

  • למידה בו-זמנית במתחמים שונים – יש למידה "רגילה" בכיתה אבל חלק מהתלמידים מתחברים אליה, בזמן התרחשותה, כשהם יושבים בבית (תרחיש סביר לתשפ"א, אבל לא אעסוק בו בפוסט הזה);

ושני מצבים שמתייחסים לדרכי הלמידה, ובהם אעסוק –

  • למידה רגילה ומקוונת – חלקה למידת פנים-אל-פנים עם נוכחות פיזית של מורה ותלמידים בכיתה וחלקה למידה מרחוק באמצעים דיגיטליים
  • למידה מקוונת בדגמים שונים – למידה שחלקה סינכרונית (כל הלומדים משתתפים בשיעור באותו זמן)  וחלקה א-סינכרונית (כל אחד מהלומדים מתחבר ועובד בזמנו החופשי). ניתן לקרוא עליה בהרחבה בפוסט מתחילת ימי הקורונה: שלושה מודלים ללמידה סינכרונית

מה שחשוב בשני המצבים האחרונים הוא שמדובר ברצף למידה שמתכנן מראש שילוב בין דגמי למידה שונים. זו לא למידה בחירום כדוגמת זו שראינו בתש"ף (ממחר אתם בבית; עוברים לזום, ומנסים לעשות בדיוק מה שעשינו בכיתה, אבל דרך עדשת המחשב; מחרתיים שוב בכיתה אבל בקפסולות וכן הלאה) אלא למידה שמניחה מראש זירות ואמצעי למידה שונים. את הרצף הזה סוקר עמיקם סלנט בפוסט המעמיק שלו על "קומה שלישית" של למידה מקוונת: הקומה הראשונה, הוא אומר, היתה למידה א-סינכרונית, הקומה השניה – למידה סינכרונית, ו – "חוכמת הלמידה המקוונת כיום היא לדעת לשלב בין שתי "הקומות". בשילוב הנכון צריך לדעת לצקת את המינונים המתאימים באופן שכל "קומה" תבוא לידי ביטוי משלים בלמידה המקוונת".

הפרדיגמה הפדגוגית של הלמידה ההיברידית

הלמידה ההיברידית מתבססת על שלוש הנחות יסוד שניהנות, לכאורה, מהסכמה גורפת:

  1. למידה עצמאית היא מטרה בפני עצמה: צריך ללמד ילדים ללמוד בעצמם.
  2. למידה יכולה ואף צריכה להתרחש בכל מקום. היא לא תלויית קירות-דלת-שולחן-מורה.
  3. כדי להגיע ללמידה מיטבית, יש לבחור עבור כל יחידת לימוד את מקום והאמצעים המתאימים לה ביותר.

לכאורה – הכל ברור, הכל מוסכם. למעשה – רוב הלמידה ברוב בתי הספר נעשית בתוך הכיתה, במבנה של מורה-מול-תלמידים, כאשר כל התלמידים עושים אותו הדבר באותו הזמן. בפועל, הפרדיגמה של מערכת החינוך הרגילה היא

לומדים בכיתה, ומה שאי אפשר ללמוד בכיתה – יינתן כשיעורי בית.

זו בדיוק הפרדיגמה שהלמידה ההיברידית מעוניינת לשבור: היא מניחה שזמן המפגש שלנו עם תלמידים – בכיתה בשנה רגילה ואפילו בשיחות הוידאו בלמידה מקוונת (ב zoom או בכל תוכנה אחרת) הוא זמן קצר ויקר. יש לתכנן אותו כך ש

כל מה שאפשר ללמוד מרחוק – יילמד מרחוק

וזמן המפגש עם התלמידים ישמש לכל מה שאי אפשר לעשות מרחוק: קשר אישי עם המורה, גיבוש חברתי בין התלמידים, למידת עמיתים, דיון, הצגת תוצרים וכיו"ב.

כאמור, הרעיון הזה לא חדש. מודל הכיתה ההפוכה שכתבתי עליו בעבר, לפיו לומדים בבית ומתרגלים בבית הספר, הוא למעשה מודל של למידה היברידית, שאומר: מה שאפשר (ללמוד ידע) – לומדים מרחוק, ומה שאי אפשר מהבית (לכוון את התלמידים במהלך תירגול, לראות כיצד הם מיישמים את מה שלמדו ולסייע להם בעת שהם נתקלים בקושי, או לחילופין – לערוך דיון מושכל, ועוד) – עושים בכיתה (זו עם הקירות, או זו עם הריבועים השחורים, תלוי בהתפשטות הקורונה).

אז אם זה כל כך ברור שצריך למידה היברידית, בוודאי כשלא ברור שבכלל נתחיל את השנה בלמידה רגילה – הגיע הזמן לשאול על הפיל שבחדר:

איך מתכננים למידה היברידית?

איך בונים את יחידות הלימוד כך שכל "קומה" של למידה – מקוונת או לא – תבוא לידי ביטוי באופן שינצל את יתרונותיה היחסיים?

התשובה היא: בשלבים. במנות קטנות.

ואלו השלבים:

  1. כדי לבנות, צריך קודם כל לפרק
  2. לבנות שלד
  3. להרכיב את החלקים
  4. לעשות סדר ולזרוק את מה שמיותר
  5. לעשות שיפוצים אחרונים

עכשיו צריך להבין מה זה אומר בפועל. מאחר שאני מורה להסטוריה, ולרגל 160 שנים להולדת הרצל – בחרתי להדגים באמצעות יחידה שעוסקת בהרצל ובפעלו (זה חלק מהחומר לבגרות בתע"י).

כבר אומרת:

העבודה הזו לא ליניארית. אני מציעה רצף שלבים, אבל חושבת ששלבים 2-4 משמשים בעירבוביה. שאלות ה"מה מלמדים" וה"איך מלמדים את זה" לא מנותקות זו מזו.

1. כדי לבנות, צריך קודם כל לפרק

יחידת לימוד מורכבת מידע וממיומנויות למידה ותוכן שאנחנו רוצים ללמד דרכה. בבתי הספר (בשונה מהאקדמיה) היא מורכבת גם מערכים ומעבודה חברתית וממתן מענה רגשי. את כל אלה אנחנו משיגים תוך שימוש באמצעים שונים – טקסטים כתובים וחזותיים, הפעלה, הוראה ישירה ולמידה עצמאית ועוד. כל אלה הן "אבני הבניין" הבסיסיות של הלמידה. נכתוב אותן לעצמנו – בטבלה, בפתקים, בתרשים – איך שנוח לנו – הנה כמה דוגמאות:

כמובן שיש קשר בין היחידות השונות, ולכן נוח לי לעתים לשרבט אותן על דף

2. לבנות שלד

זה השלב בו נשאל את עצמנו מה אפשר לעשות מרחוק ומה צריך קירבה. אם אני מדברת על למידה בכיתה, למידה סינכרונית (zoom ודומיו) ולמידה א-סינכרונית – כך נראה הציר:

ואני מזכירה: מכיון שאנחנו רגילים להיות מורים בכיתה – המטרה היא לזוז כמה שיותר לכיוון הלמידה המרוחקת, לבחון מה אפשר ללמוד באמצעותה. ככל שנשאיר פחות תכנים ומשימות ללמידה הקרובה כך נוכל להשיג בה יותר עומק, עניין וקשר חברתי.

3. להרכיב את החלקים

השלב הזה מערבב את ה"מה" עם ה"איך" וה"מתי". כל חלק ביחידה צריך למצוא מקום, וכדי שזה יקרה אנחנו צריכים להחליט לא רק מה ילמדו בו אלא גם איך (כבר החלטנו אם מרחוק או מקרוב, עכשיו צריך להחליט באילו אמצעים נשתמש).

תמיד אהבתי פאזלים, והנה זה מגיע: יש הרבה דרכים לסדר חומר למידה. זה הזמן לשחק, לנסות ולשאול: אולי הסדר "הרגיל" לא מתאים ללמידה היברידית? אולי ננסה להעביר חומר מלמידה עצמאית למשותפת, ולהיפך? כל רכיב נבדק כשלעצמו, ונבדק גם ביחס לאחרים.

זה השלב שבו נוח לי לשחק עם פתקיות דביקות ולסדר אותן שוב ושוב על השולחן, עד שאני מגיעה לתוצאה הרצויה:

4. לעשות סדר ולזרוק את מה שמיותר

למי שבונה תוכנית לימודית יש נטיה קלה לרכושנות ("אין דבר כזה, נושא אזוטרי בחומר הלימוד" נזפה בי פעם מפמ"רית בדיון על שאלות בבחינת הבגרות). אבל בואו נודה על האמת: יש חשוב יותר ויש חשוב פחות. צריך לזכור גם שלמידה עצמאית בכלל ולמידה מקוונת בפרט איטיות יותר מלמידה בכיתה. קצב הדיבור של המורה מהיר יותר מקצב התגובה במפגש וידאו ומקצב הקריאה של תלמיד בבית. אז תיכנון יחידת לימוד לתנאים מקוונים הוא הזדמנות נהדרת לחשוב שוב על נחיצותו של כל חלק בחומר.

ולא את הכל צריך לזרוק. לפעמים מה שצריך הוא להשתמש בכל העושר הזה כדי תת לתלמידים לבחור מה ללמוד או איך ללמוד.

5. לעשות שיפוצים אחרונים

זה הזמן לזום-אאוט: איך נראית היחידה? האם היא מגוונת, מעניינת, מעמיקה? ואיך נראית הלמידה? האם השתמשנו במגוון האפשרויות שמעניק לנו כל סוג למידה? כמה אנרגיה אנחנו משקיעים בלמידה, כמה בגימיקים שמעוררים חשק ללמוד? ואולי הגזמנו בגיוון והתלמידים יאבדו את החוט המקשר של הנושא הנלמד מרוב שהתפזרנו? גם זה קורה לפעמים.

אז עכשיו עושים שיפוצים אחרונים למבנה ולתכולה.

אז לתכנן יחידת לימוד היברידית זה בעצם כמו לבנות יחידה חדשה

האמת שכן. וזו הבשורה הרעה והבשורה הטובה.

זו בשורה רעה למי שחשבו שיש להם שיעורים מוכנים לשנה הבאה. ההתנהלות של "לעבור מהכיתה ישר אל הזום" לגיטימית בשעת חירום, אבל אנחנו כבר לא שם. הבשורה העוד-יותר-רעה היא שמי שעדיין חושבים כך לא יעשו אחרת, ככל הנראה.

אבל זו בשורה טובה למי שתמיד מחפשים לשנות, להשתפר, ללמוד ולחדש. אני מכירה המון מורות ומורים כאלה. למעשה, רוב המורים שאני פוגשת הם כאלה. זו בשורה טובה לתלמידים שלהם שאולי יצטרכו להתאמץ יותר, אבל בוודאי ילמדו טוב יותר.

~~~

עוד מקומות שבהם כדאי לקרוא על למידה היברידית:

ענת שפירא לביא, בבלוג "מילים של ענת", מדמיינת את ספטמבר בעזרת דו"ח שפורסם בתחילת יולי.

גלית לוי מגדירה 10 צעדים לתכנון למידה היברידית יעילה.

חטיבת הטמעת טכנולוגיות במשרד החינוך ממליצה על דגמי הוראה דיגיטליים ללמידה מרחוק.

עמיקם סלנט סוקר מודלים של בתי ספר היברידיים שניתנים ליישום בישראל.

ובפוסט הזה אפשר לקרוא על הלמידה מרחוק שהובילו המורות אורית אריה (ביסודי) ויעל שפירא (בעל יסודי) – המשך הרצף הלימודי בימי קורונה.

~~~

אהבת? השתמשת? – למה שלא יגיע אליך מייל בפעם הבאה שמתפרסם פוסט חדש? (זה קורה פעם בשבועיים-שלושה, ואני לא מספימה!) – אפשר למלא פרטים כאן למטה, בטופס, או לשלוח מייל ל rachel@giftedandmore.co.il, או ווטסאפ ל 054-2022348.

~~~

בדרך לתכנן יחידת לימודים היברידית? ואולי כבר עשית כזאת?

התלבטויות, דוגמאות, התנגדויות ודגמים אחרים, מה שעבד ומה שלא – אני מחפשת בנרות דוגמאות מהשטח לכל אלה, בכל תחום. כי אני – אחת, ומספר הדוגמאות שלי מוגבל…

אז בשביל זה בדיוק יש למטה מקום לתגובות. ואם יש לך גם תמונות – אפשר גם לשלוח מייל או ווטסאפ ונמצא יחד דרך להעלות אותן לכאן.

ציור קיר נחלאות מצלמת רחוב

המרדף אחר לומד עצמאי

מה משותף ללמידה משמעותית, ממשלת שינוי ולומד עצמאי? למידה משמעותית פרצה לחיינו לפני כשבע שנים והזמינה את כולנו "לחשיבה מחודשת, לסיבוב של

29 תגובות

  1. אין ספק שזוהי למידה מחודשת הדורשת מהמורה יצירתיות לצאת מהקופסה, והתארגנות מחודשת לקראת השנה הבאה.
    יחד עם זאת מתלבטת בקול רם כיצד תלמידי החינוך המיוחד שלי יצליחו לעמוד בכל זאת ללא עזרת הוריהם, שיש להם גם ככה המון על הראש מלבד לשבת עם הילד ולהסביר לו מה המורה רוצה (חוויה שחוויתי עם שני בניי בזמן הקורנה, אז קל וחומר עם ילדים עם צרכים מיוחדים)
    אין ספק שמחכה לכולנו שנה מאתגרת….

    1. סיגל,
      את צודקת, יש ילדים שצריכים יותר תיווך מאחרים. צעירים צריכים יור תיווך ממבוגרים ותלמידי חנ"מ יותר מתלמידים "רגילים".
      כמובן, חנ"מ זו הגדרה מאד רחבה, ואני מניחה שיש שונות רבה גם בקרב תלמידייך. חלק יצטרכו ליווי לזמן קצר, חלק לא יסתפקו בזה.
      היתרון שעומד לך הוא יתרון גודל הכיתה. אחד הדברים הקשים לחשיבה-מחדש הוא מושג "הכיתה". מורים מדברים על "הכיתה" שהם פוגשים בזום, ואני שואלת – האם לפגוש כיתה שלמה (נניח, 30 תלמידים) לשעה וחצי זה טוב? למה לא עשרה תלמידים, חצי שעה, בשלושה סבבים? דווקא כשאני רוצה שיהיה שיח, דיון, משהו בעל אופי חברתי (עם כל הקושי בחברתיות-ממרחק) – אני מחפשת את הקבוצה הקטנה.
      אז תלמידי חנ"מ שלך הם כנראה קבוצה קטנה ממילא, אבל גם כאן אני שואלת: אולי מה שנכון הוא להתחיל בלמידה של איך עושים את זה? לא להתחיל עם מה שלומדים, אלא לשים את הדגש על היכרות עם הסביבה (אחת, שתיים. לא יותר) ורק אז להתחיל עם מה שאת באמת רוצה ללמד? (כי האמת היא שזה חלק מן העולם: אנחנו לומדים סביבות חדשות כל חיינו, גם אם לא קוראים לזה כך).

      1. הכנתי יחידת הוראה היברידית, למדתי לסמוך על התלמידים ולהאמין בהם. שילמדו היטב גם אם אני לא נמצאת שם כדי לכוון אותם…

        1. לסמוך על התלמידים זה מאד חשוב. אנחנו לא באמת עושים את זה, רוב הזמן.
          וכנראה שחלק מהם יתקשו, ויצטרכו להתמודד, וגם את תצטרכי להתמודד… אין ספק שתהיה שנה מעניינת ומאתגרת.
          בהצלחה רבה!

  2. תודה רבה על המיפוי המסודר של התכנון ושל דרך העבודה.
    תוכלי בבקשה להסביר (או להפנות למקום שבו כבר הסברת) את השימוש בצבעים בשלבים השונים (אדום ושחור בטבלאות, צבעי הפתקים השונים בסעיף 3 והמרקור על הדף בסעיפים 1-2…)?

    1. הי תומר, תודה ששאלת!
      חזרתי לבדוק ולהיזכר… כי אין לי מפתח קבוע של סימונים שני עושה לעצמי תוך כדי עבודה (זו אכן בעיה לפעמים).
      מה שסימנתי לי פה היה:
      בשלב 1 – הדגשתי לי סוגיה אחת שהיא מבחינתי שאלה משמעותית של תחום הדעת (מה יכול להיחשב אירוע מכונן?) וסוגיה אחת שהיא בתחום הרגשי (התמודדות עם כשלון). חשוב לי שדברים כאלה יקפצו לי לעין, משום שאני חושבת שהם חלק חשוב בלמידה – הם לא "החומר" אלא מה שמעבר לו,, ואני רוצה להגיע אליהם על בסיס שנתי. היחידה הספציפית הזו מזמנת את שניהם, אבל אני יכולה לוותר עליהם כאן אם אמצא נושא אחר שמזמן אותם.
      בשלב 2 בטבלה הפרדתי בין למידה מרחוק ללמידה מקרוב. בכתב היד הוספתי מיומנות של דיבייט, שוב – כדי שתקפוץ לי לעין ואחליט האם שווה לי (או שיש לי זמן) לעסוק בה.
      בצורה הזו קל לי יותר לעקוב ולדעת על מה וויתרתי ועל מה לא (מיומנות, שאלת יסוד בתחום הדעת, ערכים, עניין חברתי או רגשי).

    2. רחל שלומות,
      תודה על השיתוף במאמר ובעיקר בתובנות על הלמידה ההיברידית. מדובר בשינוי פרדיגמה של למידה- הוראה- הערכה . לדעתי חשוב לחשוב גם על דרכי הערכה של הלמידה ההיברידית ולשזור אותן בתהליכי למידה.
      במיוחד חשוב להגדיר את מטרות המפגש ההיברידי, להבהיר את רצף הלמידה באופני הלמידה ההיברידית ( סיכרוני וא-סיכרוני..) ולערוך רפלקציה גם למורים וגם לתלמידים כדי לחשב מסלול מחדש ע"פ התהליכים הפדגוגיים.
      אשמח לשתף בהמשך על היישום

      1. רחל,
        זה אכן שינוי פרדיגמה. ואת צודקת: במקביל לשינוי פרדיגמת ההוראה-למידה יש לשנות פרדיגמת הערכה. בדרך כלל זה הפוך, ההערכה בונה לנו תהליכי למידה… מזל שמדי פעם צריך לעצור ולשנות כיוון.
        אשמח מאד לשמוע על היישום. אני עושה את התהליך הזה שוב ושוב עם קבוצות מורים ובכל פעם לומדת משהו נוסף, ממש כפי שקורה לי בקריאת תגובות כאלה.
        תודה רבה!
        ומחכה לשמוע עוד…

  3. רחל יקרה
    פוסט מעניין, פרקטי ומניע לעשייה!
    הדוגמאות מצוינות אפילו שלא מתחום הדעת שלי. למרות שיש לי נסיון בהוראה מגוונת ומשולבת עוררת אצלי חשיבה חדשה.
    אשמח לשתף אותך בהמשך בתוצרים.

    1. שירי,
      תודה רבה! בהחלט אשמח לקרוא ולראות את התוצרים!
      שנה טובה שתהיה לנו…

  4. אין ספק שהלמידה ההיברידית דורשת מהמורה להיערך מחדש לבניית השיעורים.
    אך לעניות דעתי גם משרד החינוך צריך להיערך מחדש מבחינת בגרויות. בלמידה כזו בגרות היא אינה רלוונטית. הלמידה ההיברידית מאפשרת למידה הרבה יותר לעמוק והרבה יותר יצירתית. לעשות את כל זה כאשר בסופו של דבר התלמיד יצטרך להבחן כרגיל, זה להצר את יכולותיו. לדעתי משרד החינוך צריך מהפכה ולהפוך את הבגרויות לתלקיטים שיאספו לאורך השנה ויעריכו את התלמידים לא רק על שינון כמות חומר בלתי סבירה וניתוח של החומר, אלא גם על עבודת עומק, חשיבה, ביקורת. היכולות של התלמיד יבואו לידי ביטוי הרבה יותר מאשר במבחן

    1. רחלי,
      אני מסכימה אתך מאד.
      הבגרויות עמוסות-החומר ודלות החשיבה מציקות לי כבר שנים רבות. כתבתי על זה בפוסטים שעסקו במבחנים במערכת החינוך – שם גם הזכרתי את החוויה שלי כשהייתי שותפה לכתיבת נייר עמדה לועדת שטאובר, לפני אי-אילו שנים. הועדה באה והלכה, שרי חינוך גם כן, ודיבורים על למידה משמעותית התגלו כריקים מתוכן.
      מקווה אתך שבשנה הבאה לא יעסקו קובעי המדיניות בשאלה הרת-הגורל – איך נעשה בגרויות "רגילות" מרחוק, תוך שמירה על טוהר הבחינה? – אלא יכוונו להשגת חשיבה ועומק. הלוואי.

  5. תודה רבה רחל
    קראתי מספר פעמים את המאמר שלך.
    עכשיו מתכננת לבנות לי טבלאות כמו שאת מראה במאמר (רואה הכל בטבלאות….) ולהערך לשנה הבאה.
    תודה רבה!

    1. נורית,
      תודה רבה!
      כל כך שמחה שאת פה, ושמחה שהפוסט מסייע לבניה ולמחשבה.
      אשמח לשמוע ולראות (-:

  6. רחל יקרה – הלוואי והיית המורה של הבנים שלי במגוון מקצועות. חדות המחשבה, החשיבה הביקורתית והמעמיקה, היצירתיות, ההשקעה, ההומור ששזור לכל אורך הדרך; השיתוף ויכולת ההתנסחות המאורגנת והבהירה… תענוג!!!

    1. אנה,
      בכל פוסט שאני כותבת, בעיקר על למידה מרחוק, אני מרגישה שאולי ההומור לא שייך. ואז אני חוזרת בעיני רוחי אל פינת האוכל של שרי ורואה אותך לימיני ויודעת שכן.
      גם בפוסט הזה היה כך. כמה טוב לדעת שאת מרגישה בזה…

    1. קרן,
      אשמח לחשוב יחד, אם תרצי (אינני מורה לעברית, ואני אפילו לא יודעת באילו כיתות מדובר, אבל חושבת שיכולה לסייע ב"פיצוח" יחידה).
      מוזמנת ליצור קשר – כל הפרטים כאן

    1. פוסט שמכיל עולם ומלואו.
      האמירה, הכביכול פשוטה, שמה שהתקבל בחירום, לא יכול להספיק כאשר יודעים שהולכת להיות שנת לימודים היברידית.
      הנחות היסוד החשובות שלא מספיקות מיושמות בשגרה, הפרדיגמות בהן שבויה המערכת, סוגים שונים של למידה היברידית וכלים מעשיים לבנייה של למידה כזו.
      וההבנה שלי, כמישהי חיצונית, על המורכבות והקושי לבנות יחידת לימוד טובה, במיוחד בתנאים חדשים ופחות מוכרים.
      מקווה שהטמעת חשיבה כזו תאפשר למערכת להתקדם שלב נוסף בדרך ללמידה עדכנית ומותאמת למאה ה 21.

      1. תודה, ליאת. כל כך חשובה לי נקודת ראותך, מבפנים ומבחוץ.
        אני מקווה אתך. כל כך מקווה.

  7. כמו בחמש השנים האחרונות, בכל פעם שאני קוראת מה את כותבת, אני מצטערת שאני כבר לא במערכת החינוך. וכמו תמיד, גם הפעם – אני שמחה שאני לא שם…אבל באמת, אני חושבת שמה שכתבת ראוי שיגיע להרבה מאד מנהלים ומורים. זה כל כך חשוב. וצוותים שביחד ידונו דרך זום ויוסיפו וילמדו, – הם ותלמידיהם ירוויחו.

    1. אני מבינה את הצער והשמחה המשמשים אצלך בערבוביה.
      לפחות את יודעת ששיחותנו ממשיכות להיות השראה עבורי, כי אני לומדת ממך כל כך הרבה – אפילו שכבר אינך במערכת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן