רחל ארליך

רחל ארליך

כיתה הפוכה: כדאי תמיד, ובמיוחד בלמידה מרחוק

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

אולי הייתי צריכה להתחיל כך: לפני שאתם קוראים את הפוסט, לכו ללמוד על הכיתה ההפוכה. אתם יכולים לצפות בסרטון של אביב צמח או לקרוא כתבה ישנה על יישום השיטה ברשת אורט.

כי זו מהותה של הכיתה ההפוכה: את "החומר" לומדים לפני השיעור, ואת זמן השיעור מקדישים לדיון, תירגול, העמקה והעשרה.

הפוסט הזה עוסק בכיתה ההפוכה – דווקא מתוך ימי הלמידה-מרחוק שהביא עלינו הקורונה, וכמודל עבודה הוא מתאים לכל כיתה – גם למחוננים. תהיה בו סקירה קצרה של הרעיון, ונקודות שצריך לחשוב עליהן, וגם קישור לצ'ק ליסט להורדה, כדי להקל עליכם את החיים.

הפוסט הוא סיכום של הדרכת מורים שהעברתי יחד עם מיה מירב, מדריכה ארצית למדעים באגף למחוננים. מיה, שמכינה פעילויות כיתה הפוכה לתלמידיה, החלה לרכז אותם בבלוג משלה (זהירות, זה מדבק!).

ועכשיו הזמן, בכל זאת, לצפות בסרטון של אביב, כדי להבין את מהותה הבסיסית של השיטה

אז מה ההבדל, בעצם, בין כיתה רגילה לכיתה הפוכה?

או שההבדל בין שיעורי בית "רגילים" למטלה שעושים בבית הוא בסך הכל הכינוי המפתה?…

אז יש הבדל. יש הבדל בארגון הזמן, וההבדל הזה נובע מתפיסת הלמידה ואופיה ומתפיסת תפקידו של המורה.

בכיתה הרגילה

יש חומר, ותפקידו של המורה ללמד אותו. זה מה שקורה בשיעור.

אחרי הקניית החומר יתקיימו דיון, תירגול או הסקת מסקנות. אלה ייעשו בצורה עצמאית, לעתים בכיתה (אם יש זמן), לעתים כשיעורי בית. המורה פחות מעורב בשלב הזה (מטעמי זמן ומקום).

בכיתה ההפוכה

יש חומר, ותפקידו של התלמיד ללמוד אותו (לפחות בחלקו) באופן עצמאי, לפני השיעור.

בשיעור יתקיימו דיון, תירגול או הסקת מסקנות – למעשה, רוב הזמן המשותף של המורה והתלמידים יוקדש לאלה, ואחריהם – אולי – להקניית חומר חדש. המורה מגלה מעורבות רבה יותר בשלב התירגול והדיון .

התפיסה הבסיסית היא שלמידה היא תהליך, חלקו נעשה ביחד, בכיתה, לעיני המורה, ווחלקו – ביחידות. למעשה, הלמידה ההפוכה מעבירה את התהליך של למידת חומר חדש מהוראה (על ידי המורה) ללמידה (על ידי התלמיד), ואת האחריות ללמידה – מהמורה אל התלמיד.

איך זה נראה בפועל?

התלמידים מקבלים משימת הכנה לשיעור. היא כוללת שני חלקים עיקריים: תוכן ללמידה, ומשימה – שמארגנת את ההבנה ו/או מהווה אינדיקציה ללמידה עבור המורה.

דוגמא משיעורי הסטוריה: אני מלמדת על התאוששותה של יפן ממלחמת העולם השניה. כך זה ייראה, בכיתה רגילה ובכיתה הפוכה:

בכיתה הרגילה

אלמד בשיעור על פעולות השיקום וההתאוששות שעשתה יפן בתחומים השונים. אשתמש במקורות שונים – הרצאה פרונטלית, סרטון, קטעי מקור.

במהלך השיעור אשאל שאלות של הבנה, תהיה עבודה בזוגות – לתת דוגמאות לפעולות בתחום מסוים, במליאה ננסה למצוא קו מנחה – מדיניות שיקום עקרונית של הממשלה.

כשיעורי בית אבקש לענות על שאלה בסגנון, "באיזו מידה התבצע תהליך השיקום של יפן באופן יעיל? בססו את דבריכם על דוגמאות משני תחומים לפחות".

בכיתה ההפוכה

אבקש מהתלמידים לקרוא או לצפות בסרטון על הפעולות שנעשו למען שיקומה של יפן. אני יכולה לבחור בתחום אחד (כדי שהמשימה תהיה קצרה) או לחלק את התחומים בין התלמידים השונים. אוכל לתת מטלה קצרה (לציין שלוש פעולות עיקריות, לכתוב פעולה שלא נעשתה והיתה דרושה לדעתך).

בכיתה נתחיל בדיון על יעילות התהליך. הדיון מתבסס על הידע של התלמידים. נוסיף ידע נוסף במידת הצורך.

מטלת כתיבה בשיעור תהיה מטלת שיעורי הבית שניתנה בכיתה הרגילה.

מה הרווחתי מהכיתה ההפוכה?

  • התלמידים מגיעים לשיעור עם ידע בסיסי, וניתן להתחיל את השיעור בדיון – הוא מעניין יותר מהעובדות ההסטוריות כשלעצמן.
  • זמן השיעור, שהוא זמן יקר, כולל גם תירגול של כתיבת תשובה – מיומנות חשובה בעיני, כזאת שדורשת תירגול. אני יכולה להסתובב בין התלמידים, לראות איך הם מתחילים בכתיבה, מה קשה להם ומה הולך בקלות. לעצור אותם ולבקש תיקון מיידי במידת הצורך.

ולמה זה מתאים במיוחד למחוננים?

הלמידה ההפוכה מתאימה לכל כיתה שאנחנו רוצים לקדם בה תרבות של למידה עצמאית. היא מאפשרת בחירה בין אפשרויות, ומעניקה לנו זמן ללמידת עומק – בדיוק מה שהיינו רוצים שיקרה בהוראת מחוננים.

בלמידה מרחוק, מעניקה הכיתה ההפוכה רווחים נוספים:

  • המפגש הסינכרוני פחות יעיל משיעור פרונטלי בכל הנוגע ללמידת חומר חדש.
  • הצורך להתכונן לשיעור משדר רצינות ומצהיר יש פה שיעור רציני, צריך להתגייס ללמידה. זו הצהרת כוונות של התלמיד והמורה גם יחד.
  • השיעורים הסינכרוניים, עם כל מעלותיהם, כרוכים בתקלות שקשורת לממספר המחשבים הזמינים בכל בית ולמצב האינטרנט בכל רגע נתון. השימוש בלמידה המוקדמת מפחית קשיים טכניים בשלב הקניית החומר.

לפני שתהפכו את הכיתה, בואו נעצור רגע ונכיר את המוקשים שמפוזרים לאורך הדרך. ברור שיש כאלה. בכל דרך פדגוגית יש.

מוקשים אפשריים בדרך לכיתה הפוכה

  • את לוקחת לי את הגימיק! – זה הדבר הראשון שאמרו לי מורים כשהעצתי כיתה הפוכה. ואכן, מורים שרגילים להתחיל את השיעור בגימיק שאי אפשר להתכונן אליו, עלולים לחשוב שהלמידה ההפוכה פחות מתאימה להם.
  • נדרש שיתוף פעולה של התלמידים – זה היה המשפט השני, אבל זה נכון תמיד. הפרדיגמה של "אני לימדתי = התלמידים למדו" היא פרדיגמה מוטעית. למידה דורשת אקטיביות. נכון שלמידה כזאת דורשת יותר אקטיביות מהרגיל (כמו שיעורי בית רגילים).
  • מקורות לא מתאימים – מקורות ארוכים, מקורות לא מגוונים, מקורות שלא נוח לקרוא – כל אלה יגרמו לתלמידים לדלג על המשימה.
  • משימה לא מתאימה – משימה ארוכה, לא מספיק ברורה, לא מספיק ממוקדת – תגרום לתלמידים לדלג עליה.
  • הרגשה ש"לא באמת היה צריך את זה": אם בשיעור חוזרים שוב על החומר או שלא מתייחסים אליו בכלל, אין סיבה לעשות את המשימה הבאה.

איך נמנעים מלדרוך עליהם?

  • למידה בכלל, וכיתה הפוכה בפרט, דורשת כללים ותרבות למידה מתאימה. כמו כל תהליך אחר שרוצים להנהיג בכתה, גם פה חשוב לדעת מה רוצים, להסביר לתלמידים את ההגיון ולהיות עקביים בדרישה. לא להתייאש אחרי נסיון אחד.
  • המקורות צריכים להיות מגוונים וזמינים. מה מתאים? – סרטון קצר, תמונה, מקור לקריאה. כדאי לתת מגוון מקורות לבחירה – בחירה משפרת את שיתוף הפעולה.
  • המשימה צריכה להיות ברורה וממוקדת. התלמידים צריכים לדעת מתי ואיך מגישים אותה, אם בכלל.
  • בשיעור משתמשים בידע שנצבר באופן גלוי. לא חוזרים עליו באופן ישיר, אלא שואלים שאלה שמתבססת עליו, או משתמשים בו כנקודת מוצא לדיון.
  • והגימיק? – אפשר להשתמש בו כמקור לכיתה ההפוכה, אפשר לשמור אותו לשיעור. לא חייבים להכין דווקא את הפתיח – לעתים כדאי לתת מקור ומשימה צדדיים מעט, ולהתחיל את השיעור עם גימיק, ועם השאלה: אז מה הקשר בין זה לבין מה שלמדתם בבית?

השתכנעתי. איך מתחילים?

  • מתכננים את הסביבה – זה חשוב במיוחד בימי למידה מרחוק:
    מגדירים מקום קבוע (ורצוי זמן קבוע) לשליחת משימות, כותבים כותרת מתאימה וברורה, בודקים שכל הקישורים עובדים. כל סביבה מתאימה: קבוצת ווטסאפ, דואר אלקטרוני, אתר הבית של המרכז – לא חשוב מה הסביבה, רק שתהיה עקבית ונוחה להתמצאות.
  • בוחרים בקפידה מקורות ללמידה – חומרים שכדאי לשלוח:
    סרטונים – שהמורה מפיק, או מהרשת; חומר כתוב – ספר הלימוד, מאמר, חומר מהרשת – קישור שאתם שולחים או הכוונה למציא חומרים באופן עצמאי
  • מגדירים משימה – קצרה!
    למשל:
    לשאול שאלה, לענות על שאלה, לצלם תמונה, לראיין,  לחשוב על משהו
  • מתכננים איך ומתי משלבים את מה שנלמד בתוך השיעור באופן גלוי, כך שמי שלאא הכין – ירגיש שהפסיד משהו…

ואם זה לא יצליח?

ננסה שוב. ככה לומדים דברים במאה ה-21: מנסים אותם ומשתפרים. אני מתבוננת כבר חודש בעקומת הלמידה של מורים בכל הנוגע ללמידה מרחוק בימי הקורונה, ותשמחו לשמוע שאני רואה גידול אקספוננציאלי.

רגע, לא הבטחת צ'קליסט מסודר?

הבטחתי. הנה הוא, ממש כאן, מוכן להורדה: הופכים את הכיתה

~~~

התמונות מאתר pixabay

~~~

ועוד משהו לסיום:

עשיתם? עבד? אשמח מאד אם תשתפו פה בתגובות – מה עשיתם, לאיזו כיתה. מה ביקשתם, מה שאלתם. מדוגמאות של אחרים לומדים המון!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן