רחל ארליך

רחל ארליך

קמח ותותחים: תובנות ממבחן סמסטר

בלילה שלפני המבחן בכלכלה חלמתי שאני מסדרת שקי קמח בשורות-שורות מחוץ לעמדה ומאמינה שהם יגנו עלי מפני התותחים של מבחן 2011. ספרתי 50 שקי קמח וזכרתי שהמשק שלנו רוצה כמה שיותר תותחים אבל כל עובד גם מעוניין לצרוך 2 ק"ג קמח ביום אז רשמתי לעצמי לדבר על זה בישיבת המזכירות הבאה כי ממילא נדבר עם על תקציב. משם עברתי לחשב את גובה המכס שמרוויחה הממשלה על כל כורסה שמיובאת מאיטליה – אפילו בחלום זכרתי לוודא שהכורסאות אינן נשאיות קורונה – והגעתי למסקנה שזה לא מספיק כדי לממן את כל הכסאות מסביב לשולחן העגול וצריך להחליט אם להעלות מיסים או למכור אג"ח לציבור, דבר שהתחבטו בו כבר במבחן 2008 (לא פלא, היה אז משבר עולמי). מה שהעיר אותי בבעתה היה ההתלבטות האם השוקולד ש(לא) קניתי כדי להודות לשכנים על המחשבון ששאלתי מהם לצורך המבחן ייכנס לחישוב התמ"ג של השנה.

מבחנים הם התעללות? אולי, ובכל זאת אני בעד המבחן בכלכלה

בשנת 2022 מקובל לומר שמערכת החינוך היא משק תחרותי שניזון מרוע וטיפשות, שמבחנים הם התעללות בילדים ושהיבחנות לא מקדמת למידה. אולי זה נכון, אבל אני עומדת על דעתי ששום דבר, פשוט כלום, לא ישווה לחזרה הזו שלפני מבחן. הקורס מקבל פתאום צורה: כשהמיסים מהשיעור הרביעי רוקדים טנגו צמוד עם המדיניות הפיסקאלית מסוף הסמסטר וכשעקומת התמורה פוגשת את קו התקציב נוצר הקסם הזה של ראשית קריאה, כשקווים הופכים לאותיות, אותיות למילים ופתאום אני יודעת לקרוא עמוד בספר. עבודות זה טוב ויפה, זו למידה מעמיקה וחשובה מאד, אבל הן לא במקום ללמוד את כל החומר למבחן.

ומזל שיש מחשבון

עוד דבר שלומדים ממבחנים זה, איך אומר זאת בעדינות? – ענווה. חשבון זה דבר שעושים מהר ובראש, ככה לימדו אותי בבית, ואני תלמידה טובה. דלי מים קרים נשפך על ראשי כשהתקשרה חברה ללימודים שראתה את הפתרון שהעליתי למבחן ורצתה להבין איפה טעתה, כי לה יצא מספר אחר. עברנו על השאלה יחד, ראינו שעשינו אותו דבר, ורק תרגיל אחד הפריד בינינו, זה שבו חישבתי ש 10=0.2*20. מזל שהיא התקשרה: זה חסך לי הרבה זמן ועצבים במבחן, כשמשוואה אחת לא הסתדרה לי, ובאמת שלא באשמתה. אחרי הכל אני זו שחישבה מהר בראש ומצאה ש 40=2000:25. המחשבון של השכנים, ישתבח שמם, הסביר לי בעדינות איפה הבעיה.

ועוד משהו, על מבחנים באוניברסיטה

בלילה שאחרי המבחן בכלכלה נרדמתי מול פרק של אחוזת דאונטון (אל תשפטו אותי, לא מצאתי משהו מרדים יותר). יש משהו עצוב במחשבה על שקיעת אימפריות, בעיקר על שינויים שמייצרים אבטלה מבנית עם היעלמם של מקצועות-עבר שכבר אין בהם צורך. דמותו ההדורה והקדורנית-משהו של רב-המשרתים, מקצוע שנעלם מן העולם, צפה אי שם בשלוש וחצי, כשהתעוררתי עם עוד תובנה חשובה: תפקיד רב-המשרתים נעלם אבל האנשים מלאי הדרת הכבוד למנגנונים ולהיררכיה נשארו עמנו. היום תמצאו אותם באוניברסיטה, שם הם משמשים משגיחים בבחינות.

~~~

בתמונה: קטע מגרפיטי ברעננה, העיר החביבה עלי לצילומי רחוב. לא יודעת מי הצייר, אבל חושדת שממש לפני שצייר את הגרפיטי היה לו מבחן בכלכלה.

עשרה בטבת – יום זכרון שנשכח

"את אמנם שייכת למשפחת ווערצבערגער", היתה סבתי אומרת לאמי, "אבל זכרון – יש לך של פיל". סבתא, שממנה ירשתי כנראה את נטייתי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן